התעוררות תשובה חלק א קמד

במדבר ולא פסק והלכה כר' ישמעאל שלא נתחייבו בפסח במדבר ממילא לא יליף בק"ו פסח מתמיד דחמור ממנו או אי כב"ה כמו שבארנו וי"ל אי נתחייבו בפסח במדבר בא מהקב"ה הציווי לעשות פסח היינו שידחה שבת ואי לא נתחייבו בא הדבור לחייבם בהוראת שעה וזה הי' ספיקתם

ועיין תוספות קידושין (ל"ז ע"ב) בד"ה הואיל ונאמרה שנראה משם למ"ד דדריש כי תבואו אחר ביאה וירושה לא היו מחויבים במדבר כלל בפסח עד שנכנסו לא"י והפסח ראשון במדבר ובבואם לתרץ הי' רק על פי הדבור ומיושב קושית העולם הא שני פסחים אלו הי' בשבת שחל אז י"ד בשבת די"ל שגם זה שדוחה שבת הי' ג"כ רק עפ"י הדבור, אבל למ"ד שמיד היו מחויבים בהו בפסח במדבר הגם דכתיב כי תבואו ומה שלא הקריבו במדבר הוא מטעם שלא מלו אחר חטא המרגלים אבל בשנה ראשונה קודם החטא היו חייבים בפסח גם בבואם הי' מחויבים וכיון שהי' מקריבים בשבת אזי נוכל נלמוד ממנו שפסח דוחה שבת וי"ל היינו ספיקייהו דבני בתירא כאיזה מ"ד הלכתא בפי' כי תבואו אי כר' ישמעאל או כר"ע

סי' קנ"א שאלה אם יש להחמיר שלא לכתוב פרוזבול בשביעית בזמן הזה כדי לקיים מצות שמוט ב) אם גבה וקבל חובו בלא פרוזבול אם גזילה בידו וצריך להחזיר החוב ללוה

תשובה תחלה נבאר פרטי דברים בזה לפי דברי הסמ"ע בחו"מ סימן ס"ו בתחילת הסימן שלמד מדברי התוספות שדווקא בזמן שיובל נוהג מן התורה אז תתקיים הברכה וצויתי את ברכתי לשלש השנים, ושה"ה ברכת כי בגלל הדבר הזה יברכך לא נאמר אלא בזמן ששמיטת כספים דאורייתא א"כ בזמן שהוא דאורייתא וכל אחד מובטח, שבהלוואתו גם אם ישמיט חובו יתברך ממקור הברכות לא נמנעו אז מלהלוות אדרבה שש ושמח בזה כי מתברך עי"ז אבל בזמן ששמיטת כספים רק מדברי סופרים ולא יתברך בברכת כי בגלל אז נמנעו מלהלוות ובטלו מצות דאורייתא אם כסף תלוה וראה הלל שע"י תקנה זו שתקנו חכמים שתשמט החוב לזכר שמטה יכשלו רבים במצוה דאורייתא של אם כסף תלוה לכן עמד והתקין פרוזבול לתקן דבר זה ולפ"ז הא דאמר שמואל דעולבנא דדיינא הוא תקון פרוזבול לא קאי אלא שלפי שסבר על כרחך כשיטת רש"י לרבא שגם בזמן שהוא דאורייתא תקנו פרוזבול והוא עולבנא לבטל מצות מן התורה, והיינו לפי מה דמסיק הגמרא עולבנא לישנא דחוצפה הוא ורב נחמן דקאמר אקיימינה קאי על מה שבזמנו של ר' נחמן דאז לא הוה שמיטת כספים אלא מדרבנן אדרבה אקיימינה שלא יוגרם ע"י תקנתם שתקנו שמטת כספים שיעברו עי"ז על מצוה דאורייתא לכן קיימינה ותקן אע"ג דלא כתוב ככתוב דמיא ואין צריך פרוזבול ואין להקשות אם בזמן ששביעית דאורייתא צריך דווקא פרוזבול ובזמן שהיא דרבנן מועיל באמירת דברים בלא כתוב א"כ מהרה יבנה המקדש ויובל נוהג יאמרו אשתקד נהגנו בלי פרוזבול רק במסירת דברים לבד די"ל דלכל הפחות צריכים הדיינים בקיאים בעניני שמיטת כספים ודבר המסור לב"ד המה ידעו לחלק וכבגמרא עדות לב"ד מסור ואין לחוש ביצה דף ה' ע"ב אך לפ"ז קשה למה אמר רב נחמן נאמן אדם לומר פרוזבול הי' לי ואבד משום דלא שכיח שביק התירא ואכל איסורא יותר הי' יכול לאשמעינן נאמן אדם לומר מסרתי דברי בפני ב"ד כי זה קרוב ונוח יותר למלוה מלכתוב פרוזבול לכן נ"ל לפי סברת הרב המגיד פ"א מהלכות אישות הלכה ד' בד"ה משנתנה דבאיסורא דרבנן אפילו בזנות אם אין איסורו אלא מדרבנן לא אמרינן חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות כי דווקא בדאורייתא אמרינן כן כי חמיר איסורא בעיני בני אדם אבל איסורא דרבנן כולהו אינשי לא זהירא בהו עכ"ל אם כן יפה אמר ר' נחמן דווקא בזמן ששמיטה דאורייתא דחמיר איסורא בזה אמרילן לא שביק איניש היתרא ועביד איסורא ובזמן שהוא דאורייתא אז דווקא רק פרוזבול מהני לכן קאמר רב נחמן נאמן אדם לומר "פרוזבול" הי' לי ואבד משום דלא שביק וכו' אבל בזמן הזה באמת לא מועיל טענה זה דלא זהירי אינשי במילי דרבנן ובפרט לומר לוודאי כן שלא שביק היתרא ולהוציא ממון מהמוחזק, ומיושב בזה הרי"ף דלא הביא הא דרב נחמן פרוזבול הי' לי ואבד דהרי"ף לא מביא רק מה שנוהג עתה וסבר דעתה רק מדרבנן נוהג שמיטה וכיון שהביא הא דרב נחמן אקיימינה (ורבנן דבי רב אשי מסרו מילייהו