התעוררות תשובה חלק א קמג

ועל זה יש להשיב ולומר דמיקרי מחוסר מעשה דצריך ללוש תחלה אבל אם יש לו כבר עיסה מגולל שלא הפריש שפיר יכול לעשות כזאת והנה אי ביטול מטעם שחשוב בעיניו כעפרא דארעא גם על חלה זו מועיל ביטולו של ישראל משא"כ לתוס' שביטול מטעם הפקר א"כ לא יוכל להפקיר של אחרים ושל גבוה ולפ"ז תרומה ביד ישראל אינו מועיל ביטול וצריך לבערה ולכן סבר ר"א בר צדוק תרומה מלפני השבת, ולחכמים י"ל דלא ס"ל הואיל או דסבירא השבתת חמץ בכל דבר

ולענ"ד אפילו להסובר דאב"ח אלא שריפה וכן סובר ר"מ כדאיתא במתניתין ר"מ אומר שורפין בתחלת שש, אין לומר הטעם דלכן סובר ר"מ דמבערין הכל מלפני השבת כי משום דגזרינן דמחמת בהילות המצוה שזמנה בהול לשורפה בתחלת שש והכל טרודין בה וגם נשים מחויבין בה שמא ישרפנו בשבת מחמת בהילות וק"ו משופר ולולב דנשים פטורות וזמנם כל היום ואעפ"כ גזרו שמא יעבירנו דשאני הכא דבשלמא בשמא יעבירנו ברגע קלה ובלי שום טרחא יעביר ד' אמות ומשו"ה גזרו משא"כ הכא להביא עצים ולהביא אש לזה צריך שיהוי וטירחא ובינתיים יזכור שהוא שבת וסברא כזו מצינו בבנה דף ג' ע"א בתוס' ד"ה שמא יעלה ויתלוש דדווקא בפירי דבעודם בכפה יבלענה גזרו משא"כ בדבר הטמון בקרקע וצריך מרא וחצינא יזכור בינתיים עיי"ש

ת"ר פעם אחת חל י"ד בשבת ולא ידעו אי פסח דוחה שבת או לאו, כבר כתבנו תוספות הקשה הלל אמר להם גז"ש במועדו הא במועדו גופי' כוונתו דדוחה שבת וגז"ש למה לי, שוב קשה הא ידעו דכל קרבנות ציבור דוחים שבת כדדרשינן לקמן ע"ו ע"א מדכתיב לגבייהו במועדיכם ה"ה בפסח ג"כ כתיב במועדו ומה ספיקייהו, וי"ל ידוע אי אמרינן הודחה כל כמה דאפשר למיהדר בטהרה ובאופן שלא יודחה צריכים להדר משא"כ בהותרה שמותר לגמרי והנה אם פסח רק דוחה שבת צריכים ב"ד ליזהר חדשים לעבר אשר להם הכח כדכתיב אתם אפי' מזידים. כדי שלא יחול בי"ד, אבל אי הותרה אין צריכים לכך אם יחול יחול, והנה ב"ב ידעו מבמועדו שדוחה שבת ולזו הי' מסופקים אם דחוי' או הותרה הוא ומביא הלל ראיי' שהותר ומע"ת שלגבי' כתיב עולת שבת בשבתו על עולת התמיד

והנה הק"ו להלל לא פריכא לפי מאי דסברי בית הלל (חגיגה ו' ע"א) דחגיגה קודם לראיי' שמחגיגה נהנה גבוה ואדם משא"כ בעולה א"כ כליל לאו פירכא הוא אדרבא נלמד משם מכליל לפסח בק"ו שבפסח יש שתים חלק גבוה וחלק להדיוט, ותדיר נמי לאו פירכא הוא לפי מאי דקאמר ש"ס התם דילפי חגיגה מנשיאים דתרווייהו יחיד הוה ולא ילפי מקרבנות שבועות שהמה הוה תדירים ולדורות וגם חגיגה קרבן דורות הוא מוכח דתדיר לא הוה מעלה בקרבנות לענין זה עיין שם בגמרא דסברו דנוח להו ליליף קדשי דורות מיחיד הוראת שעה ולא מתדיר והא דילפינן לקמן תמיד מפסח לענין טומאה (כיון דתדיר לאו מעלה הוה אם כן לא הוה ק"ו) י"ל לפי תוספות שם בחגיגה היכא דמצי יליף לי' מדדומה לי' עדיף ואם לא אז יליף ממה דאינו דמיא לי' לגמרי ויליף תמיד מפסח לענין טומאה, וי"ל דווקא צבור מיחיד לחומרא יליף מדכתיב בגופי' במועדו מורה על טומאה דדוחה אבל שיהא מותר היינו הותרה זה יכול ליליף אעפ"י דלא דמי לגמרי ולא הוה ק"ו פריכא. והנה ב"ה סבר חגיגה קודם לראיי' משום שהי' חגיגה לפני הדבור מוכח דדבר שהי' לפני הדבור חמור א"כ קשה היכא יליף ב"ה פסח מתמיד דהא סבר ב"ה כדאיתא בחגיגה דעולת תמיד לפני הדבור הי' ושוב לא פסקה כדאמר ר' עקיבא שם ופסח הי' לפני הדבור ופסק במדבר כר' ישמעאל דסבר כי תבואו לאחר ירושה וישיבה משמע כדאיתא בקידושין ל"ז ע"א וצ"ל דסבר ב"ה כר' עקיבא דמיד היו חייבים ועשה מצוה זה כדי שתזכה ותירש כן פירש ר"ע כי תבואו עיי"ש, וגם פסח הי' לפני הדבור במצרים ושוב לא פסקה לר"ע וממילא כיון דהיו מחוייבים במדבר בפסח שפיר מוכח דפסח דוחה שבת מפסח שהקריבו בשנה ראשונה סאז חל בשבת כדאיתא בגמרא שבת פר"ע והא דלא הוכיחו להם ב"ה מזה דדוחה שבת משום דאינו מוכח דלר' ישמעאל דסבר לאחר ירושה וישיבה נתחייבו בפסח אז צריכים למימר דהא דהקריבו פסח במדבר ע"פ הדבור והוראת שעה הי' אם כן גם זה הוראת שעה הי' דידחה שבת ופסח מתמיד לא יליף בק"ו דפסק אח"כ במדבר הפסח ותמיד לפני הדבור הי' ולא פסק וחמיר מפסח ואפשר שגם זה הי' ספיקת בני בתירה אי עולת תמיד הקריבו