התעוררות תשובה חלק א קמ

שמואל שם ולפ"ז צריך לשמוח עם כל אחת לחודה ז' ימים כדי שישמח אותו שמחה שלימה ולא יערב שמחתה בחברתה, אבל בנושאם הרבה ביום לכל אחת לבדה אין בו עירוב ולא הנחת שמחה כי לה לבד יש שמחה בבעלה ולה אין בעל אלא זה ושמחת בלבה, והוא ששמח בנשים הרבה ביום אחד אין קפידא כי אין חיוב עליו לשמוח רק ביטול מלאכה ולצאת יחידי אסור משום שדומה למלך או מפני שמברכים לו יעוין שם ושמחת ז' ימים צריך לשמוח באמת עם כל אחת לבדה שתהא שמחה שלמה לכל אחת. קשה להרמב"ם דפסק טעמא דמניח אם כן היכא מביא הרמב"ם דרשא דירושלמי של מלא שבוע הא רצה לישא רחל ביום שני של נשואי לאה והיתה שמחת רחל יום ראשון שעיקר שמחה בו ושל לאה יום שני שאין בו עיקר ויניח שמחת לאה ע"י יום ראשון של רחל עיקר שמחתה לכן אמר מלא אבל לערב באמת מותר וניחא לי לתרץ בקושיא אחרת שמקשין לרמב"ם שחופת נדה אין קונה משום שאינה חופה הראוי לביאה וכלה שתבעה צריכה לישב ז' נקיים א"כ למה לא השיאה לבן למחר הלא שמחת רחל לא תהא שלימה אלא כחופת נדה ועוד אולי לא השיאה באמת משום זה כיון דבלאו"ה הרי אינו קונה אותה ומנ"ל לומר דטעמא דלבן משום אין מערבים אבל באמת הרמב"ם כתב חופת נדה אינו קונה להיות נשואה אבל ארוסה היא ולפ"ז אתי' שפיר דוקא נשואין ששמחתו גדולה משכח ומדחה שמחה אחרת אבל אירוסין אין דוחה אלא מערב וכדכתב הרמב"ם דאירוסין וסעודת אירוסין מערב ושפיר הי' יכול ליקח רחל שלא תהא אלא אריסה ביום שני של לאה שאינה מניח אלא ע"כ מוכח מזה דגם לערב אסור וק"ל. והנה קשה על הירושלמי דמביא טעמא משום פרי' ורבי' ומשום טורח ומשום מערב ומקשה מברייתא בערב הרגל מותר לישא ומסיק דאתי' הברייתא ככולי עלמא ואפילו לר' חנניא דקאמר טעמא משום מערב קשה הירושלמי יליף מקרא דמלא שבוע ומפסוק זה מוכח להדיא דכל שבעה אסור לערב בשלמא למ"ד משום מניח י"ל כאשר כתבנו משום דמניח שמחת לאה לגמרי על ידי יומא קמא של רחל לכן המתין כל שבעה, אבל הירושלמי בעצמו לא הביא כלל טעמא דמניח, וצ"ל דלר' אילא דיליף כדהובא בירושלמי משלמה המלך אין מערבים לדידי' אתיא הברייתא שפיר דדוקא התם היתה השמחה שווה כל שבעה אבל בנישואין יומא קמה עיקר אבל למאן דיליף שם ממלא שבוע באמת ערב הרגל אסור לישא מ"מ עדיין קשה היאך יתרץ האי מ"ד הברייתא ואולי יש לומר דוקא לאחר מתן תורה דהלוקח אשה מקדש ומכניס לחופה ועי"ז נעשית אשתו אם כן בזה השמחה יומא קמא עיקר אבל קודם מ"ת דבבני נח אין שום קידושין וחופה רק ביעוד בעלמא נעשית אשתו ובדבור בעלמה פטרה ואין בזה שום שמחה רק השמחה והסעודה ששמח עמה ובזה כל שבעת ימי המשתה שוין. והפרמג"ד מקשה לרמב"ם דכתב דנושא כמה נשים ביום אחד וצריך לשמוח עם כל אחת לבדה שבעת ימים א"כ כיון דאין שום איסור בנישואין למה לא לקח יעקב רחל מיד למחר ואח"כ לשמוח עמה לבדה ז' ימים, וי"ל דהתורה כתבה אשה אל אחותה לא תקח לצרור בשני אחיות וכיון שאם יקח רחל תהא צרה ללאה משכח מלאה שמחתה וכבר כתבנו שעיקר חיוב על החתן לשמח שבעת ימים את אשתו באכילה ושתי' ושמחה כדאיתא בח"מ ובב"ש סימן ס"ד בשם הפוסקים, ועיי"ל דקודם מ"ת לא שייך כלל נישואין וקידושין ולא אירוסין וחופה כאשר כתבנו למעלה. הב"י תמה למה לא הביא הרמב"ם ורי"ף הא דירושלמי במחזיר גרושתו דדווקא מן הנישואין שרי ולא מן הארוסין ונ"ל פשיטא למ"ד אין מערבין דאסור להחזיר גרושה מן האירוסין דלא תהא גרועה מאם אשר לא גירשה מעולם שאסור להכניסה לחופה במועד רק למ"ד משום פרי' ורבי' איתא בתוספות במחזיר גרושתו מן הנשואין סתמא דמילתא יש לו בנים ממנה (הגם דיכול להיות שאין לו בנים ממנה מ"מ זה לא שכיח ובמילתא דלא שכיחא לא גזרו) ועוד כתבו טעם שבגרושה אין דרך להשויות כל כך והוה אמינא בגרושה מן האירוסין גם כן אין דרך לשהות להחזירה ולא שייך הטעם משום ביטול פרי' ורבי' לכן אשמעינן הירושלמי באירוסין גם כן דרך להשהות הגם שכבר היתה ארוסתו ושייך בו משום ביטול פרי' ורבי' לכן אסורה במועד להחזיר ולישא גרישתו מן האירוסין, והנה סתם ירושלמי רבי יוחנן ור' יוחנן הוא