התעוררות תשובה חלק א קלט

שנשכח שמחת יו"ט לגמרי וביום שני נתקטנה בבת אחת כל כך שאפילו מערב איננה, לפ"ז הרמב"ם דפסק כתרי טעמא בהלכות יו"ט (פרק ז') דכתב אין נושאים נשים ולא מייבמין במועד כדי שלא תשתכח שמחת החג בשמחת הנישואין וכו' ובלבד שלא יעשה סעודת אירוסין וסעודת נישואין שלא יערב שמחה אחרת בשמחת הרגל כראה בעליל דסובר דשמחת נישואין הוא גדולה כל כך שתשתכח על ידיה שמחת הרגל ושמחת הסעודה אינו גורם אלא לערב בשמחה ופוסק כשני הטעמים מניח ומערב שנישואין בלא סעודה אסור וסעודת נישואין לבד גם כן אסור אם כן ביומא קמא השמחה גדולה שמניח ואח"כ איננו אלא מערב וכיון שפסק גם כן שאין מערבין ממילא ערב הרגל אסור לישא ואתיא שפיר הא דלא מביא דערב הרגל מותר לישא

והנה יש לדקדק דעל הא דאין מערבין כתב תוספות בירושלמי יליף ממלא שבוע מה רצה תוספות בזה לאשמעינן הלא אח"כ מביא הגמרא בעצמו הילפותא וגם קשה למה אין מקשה הגמרא מיד על שמואל דסבר אין מערבין מנ"ל וממתין עד אחרי דמבאר טעמא דכל אמוראי ומקשה ומפרק עליהם, וי"ל דכתב הה"מ מלא שבוע דרשה פשוטה היא ודרך הרמב"ם להביא דרשה שהוא פשוטה יותר וי"ל דלכן אין מקשה הגמרא על שמואל מיד אין מערבין מנ"ל דידע דרשה הפשוטה דמלא שבוע וזה רצה תוספות ליישב שקשה להם דלמה לא מקשה הגמרא מיד, אבל כדמסיק דלכל הטעמים ערב הרגל מותר לישא משום דעיקר שמחה חד יומא על כרחך לא יליף ממלא שבוע דלדרשא זו כל שבעה אסור כדאמר בפירוש מלא שבוע זאת, לכן מקשה לפ"ז ודאין מערבין מנ"ל, אבל הרמב"ם דלא כתב ולא פסק הא דערב רגל מותר לישא כדכתבנו לעיל וכל שבעה אסור לערב לדבריו ממילא מביא דרשה הפשוטה יותר והרי"ף לא הביא טעמא דמניח רק שאר טעמים ושפיר פסק כהברייתא שמביא אותה דערב הרגל מותרין לישא

הרמב"ם בהלכות אישות (פ"י הלכה י"ג) כתב נושא אדם נשים רבות ביום אחד ובלבד שצריך לשמוח אם כל אחת ואחת שמחה הראוי לה משום שאין מערבין שמחה בשמחה וכו' וכן אסור לישא אשה במועד כאשר בארנו משום שאין מערבין שמחה בשמחה שנאמר מלא שבוע זאת וצ"ל הגם שבמועד אסור מפני שמניח מ"מ נקט טעם הכולל אין מערבים דקאי גם אלמעלה שצריך לשמוח עם כל אשה ואשה לבדה שבעת ימים וכולל טעם זה ופסוק זה לכולם

ונלע"ד טוב טעם למה מביא דווקא דרשה זו ובהלכות יו"ט לא מביא שום דרש דהנה מהא דושמחת בחגך ולא באשתך אינו מוכח אלא שני שמחות שאין להם שייכות חד בחברתם שמחת יו"ט ושמחת אשה ומפסוק דשלמה שמחת יו"ט ושמחת חינוך בהמ"ק וכאשר משמח בזה מניח לשמוח בחברתה כהוגן וכאשר שמח בשמחת חברתה מניח מלשמוח עם זו כהוגן וכל אחת איננה בשלימותה אבל בשתי שמחות שוות כגון אם נושא שני נשים דכל אחת שמחת אשה, הוה אמינא דשרי אבל מדרשא דמלא שבוע של לאה ואח"כ של רחל מוכח דבשני שמחות שוות גם כן אסור לכן בהלכות אשות דכתב הרמב"ם נושא אדם כמה נשים ביום אחד ובלבד שישמח על כל אחת שמחה הראוי דהם שמחות שוות ממילא מוכרח להביא דרשה דמלא שבוע דוקא ודי בלימוד מדרשא זו שאסור לישא במועד מכש"כ דאם שמחות שוות אסורות מכש"כ במועד שאינם שוות ואולי גמרא דידן סבר איפכא דבשניהם שוות מבטל אחת חבירתא כהא דמינו מבטל מינו לכן צריך ילפותא משלמה דגם באינן שוות אסור

הבית מאיר מביא קושיא הא הרמב"ם כתב להדיא בהלכות יו"ט דנישואין בלא סעודה לבד אסור משום דמשכח שמחת הרגל וכן הוא פשטא דמתניתין דקתני סתם אין נושאין נשים משמע אפילו בלא סעודה והיאך כתב הרמב"ם בה' אישות נושא אדם כמה נשים ביום אחד וצריך לשמוח עם כל אחת לבדה ואין מערבין והיאך שרי נשואין ולישא כמה נשים ביום אחד הא בנישואין מערב ומניח אחת מפני חברתה, ונלע"ד ליישב דהא דמשמח שבעת ימי המשתה עיקר החיוב עליו על החתן לשמח את אשתו וכדפירש"י פ' כי תצא ושמח את אשתו ויחדי "ית" אתתי' שהוא ישמח אותה ועיין באהע"ז סימן ס"ד בח"מ ס"ק א' וז"ל שמחת אכילה ושתי' וביטול מלאכה ומשא ומתן הכל משום לתא דידה כי שקדו חכמים על תקנות בנות ישראל ובבתולה תקנו ז' ימים וכו', וכן בס"ק ב' כתב דיכולה למחול על שמחתה לאכול ולשתות ולשמוח עמה וכו' וכן יעיין בבית