התעוררות תשובה חלק א יג

תקנת ריב"ז שיהא מקבלין עדות כל היום גם אם באו מן המנחה ולמעלה מ"מ גם למחר קודש ה"ה בר"ח נשארו בכל ר"ח קדושה אחת משום תפילה, והוא תמוה בשלמא בר"ה שפיר שמא יבנה בהמק"ד ויאמרו אשתקד מי לא עשינו מלאכה בר"ה ור"ה לכל מסור, אבל ר"ח דעיקרו איננו אלא לענין קרבן מוסף ושיר דרק כב"ד מסור לא שייך אשתקד וכמבואר חילוק זה בהדיא בגמרא ביצה (דף ה' ע"ב) הכי השתא ביצה לכל מסור עדות מסורה לב"ד בלבד וכו' ודוחק משום תפלה דלכל מסור דא"כ משעה ראשונה קודם שנתקלקל בשיר היה להם לחכמי' לתקן כן משום תפלת ר"ה ומשום תפלת כל ראש חודש חוץ אם נדחוק כיון שתקנו כן בתחל' נשארה התקנ' משים תפלה אבל לכתחלה לא ראו חז"ל לתקן כן משום תפלה, דאם כן לא צריך הש"ס בר"ה לומר משום אשתקד מלאכה וביצה, ואפשר משום דטפי עדיף טעמא דמלאכה מתפלה נקיט מלאכה אבל באמת ה"ה משום תפלה ודוחק (ועוד קשה דאם דומה ממש לר"ה א"כ הי' ראוי להיות יום א' עיקר וממנו הי' ראוי למנות ואנן מנינן מיום שני]

סי' ב ראה ראיתי בתשובה מגאון אחד (עיין מאוה"ג רבינו עקיבא איגר זצ"ל) שמסתפק אי נשי חייבות באכילת ערב יוהכ"פ שהוא מצות עשה שהזמן גרמא, או כיון שאיתקש כאילו התענה תשיעי ועשירי מחויבות להתענות כמו בעשירי ע"כ

ונלע"ד לדון הא דנשים פטורות ממ"ע שהזמ"ג דווקא במצוה שהוא בקום ועשה, אבל מצות עשה שהז"ג שהיא בשב ואל תעשה חייבות הן באיסור עשה שהז"ג כגון ביצה שנולדה מתרנגולת העומדת לאכילה ביו"ט אחר שבת שאסורה מדאורייתא משום הכנה דילפינן מוהכינו את אשר יביאו ולא מה שאינו מוכן, ולאו הבא מכלל עשה עשה (וכן הוא בפרמ"ג הלכות יו"ט שהיא רק איסור עשה) חייבות נשים הגם שאין בו מלקות ועונש מן התורה ולא הקשו הנשים לאנשים רק לכל עונשין שבתורה מכל מקום במצוה שהיא רק עשה גרידא והיא בשב ואל תעשה מחויבות כגון למשל אי שביתת בהמה נוהג ביו"ט נשים ג"כ חייבות משום שרק מצוה שבקום ועשה פטורות ולא מצוה שהיא בשב ואל תעשה, ובקום ועשה עובר על העשה, והנה בשבת בל"ס חייבות בשביתת בהמה לפי דברי הר"ן פרק כל כתבי דהא דנשים חייבות בקידוש היום דבר תורה מהיקש זכור ושמור "דנשי דחייבות בשמירה חייבות בזכירה כדאיתא במסכת ברכות (דף כ' ע"ב) וה"ה בכל חיובי דשבת חייבות הנשים א"כ ה"ה נמי שחייבות בשביתת בהמה אבל ביו"ט דלית לן הקישא דזכור ושמור פטורות מעשה שבהם מ"מ בשביתת בהמתם חייבות כיון שהיא בשב ואל תעשה דהא דפטורות ממ"ע שהז"ג ילפינן מתפלין ותפילן היא בקום ועשה ובפרט לפי סברת הכל בו שהתורה פטרתן כדי שתהיו פנוית ממלאכת מצוה ולהיות סיוע לאיש לקיים התורה והמצות ולהיות עקרת הבית וזה שייך לפטרן רק במצות שבקום ועשה שבהם לא הטריחתן התורה אבל לא שתהא מותרת לעבור ולבטל בקום ועשה, ובזה מובנים למה נשים חייבות בשארי עינוים ביהכ"פ למאן דאמר שכולם מדאורייתא המה יעוין בר"ן ובתוספות ישנים ביומא, מכל מקום אינם רק באיסור עשה והמה זמן גרמא ובמתניתן תנן המלך והכלה ירחצו את פניהם מוכח דווקא כלה אבל שאר נשים אסורות (הגם שיש לדחוק ולומר דכלה רוחצת להתנאות ולא לשם תענוג רחיצה וכל שאין לשם תענוג רק מדרבנן היא והתירו לכלה) מ"מ מהחיה תנעול אם הסנדל מוכח דנשים ג"כ חייבות בעינוי זה ומוכח מזה כדאמרן כיון שהיא בשב ואל תעשה נשים ג"כ חייבות, הגם שיש לדחות כי נשים באמת רק מדרבנן חייבות ולכן הקילו באמת לחיה ולכלה ואין מוכח מזה דגם לאנשים רק מדרבנן הוא וממילא נדחה ראיית הר"ן מזה שכתב התירו לחיה לנעול אי בסכנה פשיטא דמותרת דאין לך שעומד בפני הסכנה ואי באין בה סכנה למה התירו איסור דאורייתא אלא מוכח דרק מדרבנן היא, ולפי דברינו אינו מוכרח דדווקא בנשים שכל איסוריהו רק דרבנן משום זה התירו להם אבל זה דוחק לומר דמדאורייתא פטורין ומדרבנן הוא דחייבינהו דהא לא חייבו רבנן בכל מ"ע שהז"ג לנשים מדרבנן ועוד הלא גם למלך התירו לרחוץ ובאיש וודאי דאורייתא היא לאותן שיטות הסוברים כן חוץ אם נאמר שהמלך אינו עושה רק להתנאות וכדאיתא ברש"י שם משום דכתיב מלך ביפיו תחזינה עניך כיון שאינו עושה לשם תענוג אינו אלא מדרבנן כדכתבנו לעיל, אך עומד לנגדי דברי תוספות קדושין (דף ל"ד ע"א) בד"ה מעקה דנשים פטורות ממ"ע דשביתת י"ט והא שביתת יו"ט המ"ע היא רק בשב ואל תעשה, וגם הר"ן שם סבר דחייבות רק משום דאדוק העשה לל"ת ולפ"ז נשים פטורות משביתת בהמה