התעוררות תשובה חלק א קלח

למה לא מביא הרי"ף הא בגר שנתגייר עם בניו ושיכולין למחות

ונלע"ד לדחוק ליישב די"ל דרב יוסף קאמר כן לתרץ המתניתין דלא תקשי על רב הונא ממתניתין דיכולין לומר דמתני' סברו הגדילו יכולין למחות [והיינו בין בהטבילוהו ב"ד או] בגר שנתגיירו בניו ובנותיו עמו, כיון שאם לא ימצאו לכשיגדילו שריש שלהם זכות בזה יכולין למחות ואם לא ימחו ממילא מרוצים וזכות הוא להם וגרותן קיימת זה יכול להיות טעם המתניתין ואין ראיי' לרב הונא ממתניתין אבל לא דקאמר רב יוסף זה להלכתא

והנה הרמב"ם מביא הא דר' יוסף בה' מלכים ובה' איסורי ביאה איננו מביאו' ונלע"ד הנה בל"ס בגוי אם ידינו תקיפה ומצווים אנו שלא לשאר בינינו שום גוי רק או יהרג או יתגייר כדאיתא ברמב"ם ה' מלכים פ"ח הלכה יו"ד ופ"י מה' ע"ז הלכה י"ו בל"ס זכות גמור הוא לו הגיורות דאם לא יתגייר ממיתין אותו מיד ואין לו חלק בעוה"ז ולא בעולם הבא, משא"כ אם יגייר עצמו חי חיי עולם הזה בוודאי וגם חיי עולם הבא מה תאמר אולי יעבור על התורה ולא יהא לו עוה"ב מ"מ זה ספק ובל"ס יקיים התורה ויותר טוב לו משיהרג מיד ואז בוודאי אין לו חלק בעוה"ז ולא בעוה"ב] אבל נראה אם יוכל להיות גר תושב שמקיים שבע מצות ואז אנו מניחים אותו לחיות בעוה"ז ואדרבה מצוה להחזיקו וחי בהם גר ותושב וחי עמך וגם הוא מחסידי אוה"ע ויש לו חלק לעוה"ב כדאיתא ברמב"ם ה' מלכים פרק ח' הלכה י"א וכדמסיק הש"ס בבא קמא דף ל"ח ע"א דיש להם שכר כאינו מצווה ועושה ואם יתגייר יש לחוש אולי יחלל שבת ויעבור על העריות וידון בגיהנם ולא יהא לו חלע"ה הגם שאם יקיים תרי"ג יש לו חלק לעוה"ב הרבה כישראל משא"כ בגר תושב מ"מ נוח לו מיעוט וודאי מספק הרבה כדאיתא ר"ה דף ע"ב

הגם שהוא יכול לומר דאעפ"כ נחית לספיקא זה מ"מ אנו אין יכולין לומר שוודאי זכות הוא לו לכן אם יכול להיות גר תושב בזה אמרינן הגדילו יכולין למחות אם אומר אז שאין לו זכות ואדעתא דהכי גיירו אותו שימחה כשיגדיל אם ירצה ואם אומר שיש לו זכות מועיל הגירות, וז"ל הרמב"ם בה' מלכים פ"י הלכה ב' בן נח שנתגייר ומל וטבל ואח"כ רצה לחזור מאחרי ה' ולהיות גר תושב בלבד כשהי' מקודם אין שומעין לו אלא או יהי' כישראל לכל דבר או יהרג ואם הי' קטן כשהטבילוהו ב"ד יכול למחות בשעה שיגדיל "ויהי" גר תושב בלבד" וכיון שלא מיחה בשעתו שוב אינו מוחה עכ"ל מוכח מלשונו שמיירי באופן שאם לא ירצה להיות גר צדק יוכל להיות גר תושב, אבל בה' איסורי ביאה דנקט סתם גר צדק ולא מיירי כלל שם מגר תושב ומביא שם אח"כ שאין גר תושב נוהג רק בזמן שהיובל נוהג שם אין מביא דיכול למחות כמו שכתבנו רק סמוך על ה' מלכים דמבואר דאם יכול להיות גר תושב דיכול למחות ועיין פרק י"ד מה' איסורי ביאה ה' זיי"ן, והרי"ף לא הביא רק מה ששייך בזמן הזה לכן שפיר לא הביא הא דרב יוסף

והנה לכאורה הי' ראוי להחמיר כשיטת הרי"ף והרמב"ם ובפרט המחבר תמיד נושא להם פנים בהלכה מ"מ יש לומר לענ"ד כיון דנפסק הלכתא בלי שום חולק בשו"ע דיכולין למחות אם כן הב"ד מעיקרא אדעתא וגם הקטן אם יש בו דעת אדעתא דהכי מגייר כדי שאם ירצה יכול למחות אז בוודאי יוכל למחות כיון דאדעתא דהכי על תנאי זה נתגייר כי"ל כסוגי' דאין מערבין שמחה בשמחה (מועד קטן דף ח' ע"ב

) הרמב"ם לא הביא הא דערב הרגל מותר לישא והרגיש בזה הה"מ, גם הניח מלהביא דרש דגמרא דידן דילפינן אין מערבים מחונך בהמק"ד ומביא קרא דירושלמי דיליף ממלא שבוע זאת, ונלע"ד לבאר, הנה בגמרא מיישב הברייתא דמותר לישא בערב הרגל לטעמא דכולי אמוראי למ"ד מניח עיקר שמחה חד יומא היינו ביום ראשון השמחה גדולה כל כך שמניח הגם שנתמעט השמחה בשאר ימים אעפ"כ מ"מ השמחה גדולה כל כך שמערב מ"מ מאן דסבר מפני שמניח סובר דווקא שמפני שמניח לגמרי שמחת הרגל אסור אבל לערב מותר וכן הוא ברש"י סביב הרי"ף ולמ"ד משום שאין מערבין דסבר שהשמחת אשה אין גדולה כל כך שתדחה שמחת יו"ט לגמרי רק שמערב רק סבר לערב גם כן אסור וסבר שרק ביום קמא שעיקר שמחה בו הוא בזה מערב אבל בשאר ימים אפילו מערב אינו, שדוחק לומר שגם למ"ד מניח איננו אפילו מערב בשאר ימים שביומא קמא השמחה גדולה