התעוררות תשובה חלק א קלז

סי' קמ"ח שאלה בדין מילת גר קטן אם בית דין רשאין למולו

תשובה הנה הבה"ג הובא בטור יו"ד סימן רס"ח גר קטן מלין אותו על פי אבותיו ותמה בטור למה חולק על רב הונא דאמר מטבילין אותו על דעת בית דיו, ועיין ישובו בב"י וב"ח, ולי תמוה למה נקט רב הונא גר קטן לשון זכר ולא נקט סתם קטנים מטבילין דכולל גם כן נקיבות, ועוד כיון דנקט לשון זכר למה קאמר מטבילין ולא נקט גם כן מלין ונלע"ד הנה טעמא דרב הונא הוא משום דזכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו כדאיתא בגמרא ובתוספות סוף ד"ה מטבילין כתבו דמשום שליחות לא הי' מועיל אם יש בו קצת חוב כגון לתרום תרומה דילמא רצה לפטור בחטה אחת וקטן אין לו שליחות אבל בזכיה דהוה זכות גמור ואין בו שום צד חוב ככל זכין לו כן כוונת דבריהם, ולפ"ז בשלמא להטביל ולגיירו זה זכות גמור לו אבל למולו דהוא סכנה דעל זה דרשו חז"כ כי עליך הורגנו כל היום זו מצות מילה אם כן בגירות זה מיד יש בו חוב ממילא אין יכולין לזכות לו לכן אסורים למולו כדי לגיירו לכן נקט רב הונא דווקא מטבילין ולא מלין ולאשמעינן זאת נקט לשון זכר מטבילין דמשמע מיניה אבל ולא מלין וכגון דנולד מהול או נמול לסבה לרפואה או נכרת הגיד דנכנס לברית ע"י טבילה לבד כדנפסק להלכתא ריש סימן רס"ח אבל עם אבותיו דניחא ליה במה דעביד אבוהון ה"ה אם מלין אותו אבותיו ניחא ליה מכש"כ בנתגיירו אבותיו עמו דניחא להו גם למולן אז מלין אותו, ועוד דלכאורה יש לעיין היאך מותר לגוי לגייר עצמו הא אינו מצווה על זה ובן כח מצווה על שפיכות דמים ומילה הוא סכנה כדאחז"כ ובפרט לסברא בתוספות סנהדרין דגוי מחויב אוחי בהם [ודוחק דעל וודאי שפיכת דמים על זה מצווה ולא על ספק דהרמב"ם מה' איסורי ביאה יליף מקראי דספק דאורייתא לקולא מוכח דסברא חיצונה הוא להחמיר וממילא גם אצל בן נח אזלינן להחמיר דלדידהו לא ניתן התורה להדרש ולהוכיח ממנה הלכה] וצ"ל כיון דמקיים מצוה בזה המילה והראיי' דמברכינן על מילתו אקב"ו למול את הגרים המצוה מגין עליו כמו שהיא מגינה על ישראל והתינח בגוי שבא להתגייר שמקיים בזה מצוה אבל בגוי קטן שאין לו מצוה כי אין לו דעת ואם גם נאמר שגירותו ומצוותו באים כאחת מ"מ לא יהא יותר מישראל קטן שפטור מן המצוות וגם ממצות מילה ודווקא האב חייב למול את בנו או הוא עצמו כשיהי' בר מצוה ולא בקטנותו ועל הב"ד אין שום חיוב להכניס גרים אם כן אסורים כמולו להכניס לסכנה גם אם הגוי קטן פטור גם על שבע מצות מ"מ אכן לא מורידין אותו ולהביאו לידי סכנה לכן נקט רב הונא גר קטן מטבילין דווקא ולא מלין ושפיר נקט בה"ג גר קטן מלין אותו על פי אבותיו שלהם רשות לעשות עמו כפי טובתו אבל ב"ד בלי אבותיו אין מלין אותו אבל אם נמול כבר מטבילין אותו והיינו דרב הונא

סי' סמ"ט שאלה גר קטן שנטבל ע"ד ב"ד אם מיחה כשהגדיל דמועיל מחאתו כדפסק בשו"ע באין חולק עליו אם יש להחמיר אם קידש אשה להצריכה גט ממנו

תשובה הנה הרי"ף לא הביא הא דרב יוסף הגדילו יכולין למחות וכן הרמב"ם ותמהו עליו הראשונים, והרמב"ן הובא בר"ן כתובות דף י"א ע"א מתרץ, דרב יוסף קאמר זאת רק על גר שנתגייר הוא ובניו ובנותיו עמו אבל אם הטבילוהו ב"ד אין יכול למחות משום כח ב"ד יפה והנה קשה לפ"ז מה מקשינן על רב יוסף מהמתניתין דילמא מחאה ואכלה כתובתה וקנסה בגיותה דילמא מיירי מתניתין בנתגיירו ע"ד ב"ד וצ"ל דמתני' סתמא נקט בכל גוונא יש לה קנס וכתובה לכן מתרץ לכי גדלה אך לפ"ז אין ראיי' ואפילו גם לרש"י דכתב דר"י דאמר יכולין למחות מיירי גם בגר שנתגייר הוא ובניו ובנותיו עונו, וכתב ר"ן דמוכח כן בגמרא וכוונת הר"ן בל"ס משום דמקשינן על רב יוסף ממתניתי' דילמא מיירי מתני' בכה"ג בנתגייר עם אבותיו, אבר לפי מה שכתבנו אינו מוכח מזה משום דמתני' סתמא נקט ומיירי בכל גוונא ומתרצינן סתמת המתני' אליבי' גם כן, אבל קשה לרמב"ן אמת על מה דמייתי הרי"ף רב הונא מטבילין ע"ד ב"ד לא מביא הגדילו יכולין למחות דבכח ב"ד אין יכולין למחות אבל