התעוררות תשובה חלק א קלה

קצת אבילות בצנעה דבטל ממנו גזירת שבעה ע"י יו"ט שני דאולי הוא הקודש ויום ראשון חול וכיון דנהג דברים שבצנעה בטל ממנו שבעה וכיון דספק הוה ספק אבילות להקל הגם שאין נפקא מיני' עתה דאם יחזרו ויקדשו עפ"י הראיי' יבולע המות לנצח מ"מ יש לומר דלפ"ז לפי מה דפסקינן דדנים שני ימים בכל אחד לספק וספיקו לכמה דברים להחמיר דיתבינן בסוכה בשמיני עצרת מצד ספק אולי עודנו חול יום שביעי הוא וכגון הא דמג"א מביא (סימן תק"ט ס"ק ב') דהיכא דאם נרצף השפוד ביו"ט עצמו ואי אפשר לצלות עליו בלי תקון מותר לתקנו משום דהוה מכשירין שאי אפשר לעשות מעיו"ט מ"מ אם נרצף ביו"ט ראשון וצריך לצלות עליו ביו"ט שני אסור לתקנו הגם שהי' אי אפשר לתקנו מאתמול ביו"ט ראשון כיון דלא הי' צריך באותו יום והוה אי אפשר לתקנו ביו"ט ראשון מ"מ דין יום ראשון לגבי שני הוה כערב יו"ט והוה כמכשירין שאפשר לתקן מעיו"ט הגם שלא הי' רשאי באמת משום מלאכת יו"ט וכן ברמ"א (סימן תצ"ה סעיף ד' דמותר להכין מוקצה מיו"ט ראשון לשני דראשון הוה דינו כערב יו"ט לשני גם לקולא הגם מזה אין ראיי' כל כך דיש לומר דבשני מותר אח"כ ממה נפשך אם היו תמול ערב יו"ט הרי הוכן ואם הי' יו"ט אתמול אזי לא צריך היום הכנה, ה"ה נאמר גבי אבילות להקל דאולי יום ראשון חול ושני קודש ובטל ממנו גזירת שבעה ולא נמצא מבואר לנגד זה דבפסקי שו"ע סימן שצ"ט סעיף ב' איתא דהקובר מתו בחוה"מ דמסיים דנוהג אבילות לאחר יו"ט אולי דווקא קאמר בחוה"מ וה"ה במת ביו"ט ראשון וקבר בחוה"מ או בשני אבל לא היכא דנקבר ביום ראשון, ובאו"ח סימן תקמ"ח שם זה לשונו הקובר מתו "בתוך" הרגל והנה מלשון הקובר מתו בתוך הרגל יש לדקדק אבל בקבר ביום ראשון אינו נוהג אח"כ אבילות ומטעם שכתבנו והלב"ש שם באו"ח מפרש ה"ה ביו"ט ראשון מ"מ ראיי' להיפך לא מצינו אולי נמצא מלשון הפוסקים ראיי' להיפך וצריך לעיין בהם

הנה הא פשיטא לי לפי מה דאיתא בשו"ע יו"ד (סימן ת"ב סעיף ה') באם באה לו שמועה קרובה בשבת או ביו"ט ביום למ"ד ונעשית רחוקה בלילה דנוהג בשבת ויו"ט, דברים שבצנעה ובלילה שעה אחת דאין לו עוד דין שמועה קרובה אם שמעה ביום למ"ד ביו"ט שני של גליות האחרון דג"כ דינא הכי הגם דהוא ספק יו"ט ספק חול מ"מ אולי יו"ט הוא ויש לו דין שמועה רחוקה במוצאי יו"ט וספק גבי אבילות להקל אבל מיבעיא לי דאם שמע ביום טוב ראשון של גליות שהי' יום כ"ט וביו"ט שני של גליות הוא יום למ"ד היאך דינא ממה נפשך אם יום ראשון קודש והשני חול א"כ הוה מוצאי יום ראשון דהוה יו"ט שני של גליות שהוא חול יום למ"ד וצריך לנהוג שבעה ושלשים לפ"ז ואם נאמר יום ראשון הוא חול ונהג מקצת דיני אבילות כחיובו שביו"ט דברים שבצנעה נוהג אם כן בטלה ממנו יום שני שהוא קודש גזירת שבעה מ"מ צריך אז לכל הפחות לנהוג שלשים אחר כך ואם לא נהג גם קצת דיני אבילות ביום ראשון הן בשוגג הן במזיד אזי לא בטל ג"כ ממנו גזירת שבעה וצריך לנהוג שבעה ושלשים ממה נפשך לכל האופנים

ואין לומר דבזמן הזה דבקיאין הוה שניהם קדושים יום ראשון מן התורה ויום טוב מדרבנן, אמת זה הוא שיטת הרמב"ם דמשום הכי אין יכול להתנות בזמן הזה לענין עירוב וכדומה אבל הראב"ד חולק עליו וסובר כי עיקר גזירת יום שני כך משום שמא יחזור הדבר לקלקולא ואם יחזיר אזי דיניהם ספק באמת ולא יהא חמור עתה מה שהוא משום גזירה מעיקר הדבר וכן נפסק הלכה בשו"ע או"ח בסימן תקכ"ח סוף הלכות יו"ט כראב"ד ואנו כתבנו במקום אחר שגם הרמב"ם מודה שדינם כספק דהא ראיי' נולדה בזה מותרת בזה משום שהוא ספק יו"ט וספק חול וכן ספק הרמב"ם גופו רק סברתו דלומר אם היום קודש ומחר חול או להיפך זה לא יכול לומר כיון שאנו בקיאין ושניהם קודש ראשון מדאורייתא ושני מתקנת חכמים לנהוג כמנהג אבותינו, אבל נראה לי אעפ"כ בנידון שלפנינו הוה דינו למוצאי יו"ט כשמיעה רחוקה דהא איתא שם בטו"ז ס"ק ד' בשם ב"י בשם הרשב"א הטעם וז"ל כיון שאין מתאבל אבילות גמור באותו שבת רק בדברים שבצנעה ע"כ אין גזירת אבילות אחריו עכ"ל וזה אמת ששניהם נידונים כספק יו"ט מ"מ הוא אסור באבילות ביום ראשון מן התורה וביום שני אסרו לו חכמים בוודאי ותקנת חכמים הגם שהוא