התעוררות תשובה חלק א קלג

מבערין רק שורפין תלויות טהורות וטמאות משמע דתרומה דווקא בשריפה וכן ובזה סבר כמותו ראב"צ דצריך דווקא שריפה לכן מבערין תרומה בע"ש

ונ"ל לומר אדרבה לרז"ה טעמא דר"מ דמצות ביעור בשריפה ובשבת אינו יכול לשרוף יש לומר לאידך גיסא דהא גזרו חז"ל על לולב ושופר בשבת מתוך בהילותו וחיובו ישכח וילך אצל חכם ויעבירנו הגם שנשים אין חייבים וזמנו אינו בהול כלום שופר ולולב כל היום, מכש"כ כאן דהכל חייבים גם נשים וזמנו בהול עד שש שעות גזרו חז"ל שמא ישכח שהוא שבת וישרפנו ויחלל השבת וראיי' לדבר שאין מדליקין שמן שריפה ביו"ט ואוקמי חז"ל ביו"ט (בשבת דף ל"ב ע"ב) שחל בע"ש מיירי ובשמן תרומה שנטמאת ומתוך שמצוה עליו לבערו גזירה שמא יטה, הגם שיש לומר דתרומה דמסורה רק לכהנים שזריזין הם לא גזרו כמו שלא גזרו מטעם זה בב"ד ובמקום אצל הב"ד בר"ה שחל בשבת שמא יעבירנו זה אינו דגם במקדש גזרו שמא יעבירנו בחוה"מ סכות שחל בשבת הגם שיש לחלק דהתם על ישראל גזרו שנכנסים למקדש ולא פלוג גם בכהנים מ"מ כיון שגזרו על חולין וגם מצוי תרומה בידי ישראל שלח נתן אותן עדיין לכהן גזרו על כולם כי"ל וחכמים סברו דביעור בכל דבר ואין שייך למיגזר וי"ל דסברי רבנן דווקא גבי חשש שמא יעבירנו דקיל מאוד בעיני העולם דמלאכה גרועה היא כמו הוצאה והוצרך לפרש בקרא להדיא הוצאה והכנסה עיין תוספות ריש שבת דף ב' ע"א ומעביר ד' אמות אפילו בקרא לא כתיב גזרו חז"ל שבקל לו לעבור ויחשוב שמשום מצוה דשופר מותר איסור קיל כזה להעבירו, או חז"ל רצו להגדיל חומר איסורו בעיני העולם וגזרו בכיוון על שופר ולולב שילמדו בני אדם ממנו אם עקרו חז"ל שופר ולולב משום חשש שמא יעבירנו כמה גדול כח איסורו אבל שריפה בשבת דחמירא מאוד בעיני העולם כיון דמלאכה זו לבדה מפורש בתורה לענין שבת לא ראו צורך לגזור בעדו

סי' קמ"ה שאלה אם אבל מותר לישן במטה או דווקא על גבי קרקע. הפנים מאירות מיקל לאבל לישן במטה וראייתו מדלא הזכיר בגמרא איסור זה רק מטה כפוי' ושיל"ת יעב"ץ חלק א' תשובה ק"א (והוא טעות הדפוס והוא נדפסת תשובה צ"א) דוחה ראיי' זה מדחייב לכוף כל המטות שיש לו ממילא אין לו מטה לשכב עליה ולכן מובן ממילא שלא יכול לישן על גבי מטה ואין צריך הש"ס להזכיר דבר זה לאיסור אבל באמת מרמב"ם נראה כפנים מאירות שנקט וז"ל ישן על מטה אחרת אבל על גבו כסא או ספסל או על גבי קרקע לא יצא עד שישן על מטה כפוי וברייתא זו הובא בגמרא דף כ"א ע"א ומדנקט על מטה אחרת הא אסור זה לפי דברי היעב"ץ והי' לו לרמב"ם רק לנקוט אם ישן על גבי קרקע או מטה או ספסל לא יצא עד שישן על מטה כפוי' מדנקט על מטה אחרת משמע שזה אינו אסור היינו השינה גופא במטה רק שאינו יוצא משום דלא ישן על מטה כפוי' מוכח שאין איסור בזה לישן על מטה רק שלא יצא עד שיישן על מטה כפוי' כי מטה ששייך לאחר אין צריך לכפות ויוכל לישן עליה וכיון דלדידן אינו נוהג כפיית המטה ממילא יוכל לישן על גבי מטה כדאיתא בפמ"א, והא דקאמר בסוף מס' תענית עוברות ומניקות מה תהא עליהן היינו שאין להם מטות של אחר כי זה לא שכיח שיהא בביתו מטה ששייך לאחר ורמב"ם הלכה אתי לאשמעונין אם אירע שיש בביתו מטה של אחר, ועוד בת"ב דהכל חייבים באבילות אם כן גם מטה של אחר צריכה להיות כפוי לר' יודא שכולם כל ישראל חייבים בזה לדבריו של ר' יודא א"כ יפה השיבו לו חכמים עוברות ומניקות מה תהא עליהן ודוחק לומר שתבקש מטה של גוי כי יש לומר אם יש לה בביתה צריכה לכפות בת"ב לר"י מפני מראית העין דהא כל ישראל חייבים בזה משא"כ באבל

סי' קמ"ו שאלה לשיטת הרמב"ן ודסוברים כוותי' שחי' כל למ"ד יום מותרת לאכול בת"ב דבמקום חולה לא גזרו רבנן אם חל ת"ב בשבת ונדחה לאחר שבת ויום א' הוא ל"א אם פטורה להתענות דכיון דתשלומין של שבת של יום למ"ד הוא וכיון דבעיקרו פטורה להתענות ממילא