התעוררות תשובה חלק א קלא

הקרקע בחזקה מגורשת דגיטה וחצירה באים כאחת אע"פ שהוא אינו עושה מעשה בידו רק היא עושית החזקה מ"מ מיקרי נתינה ונתן בידה כיון שיצא מרשותו מדעתו ובא ברשותה והתורה אמרה ונתן בידה היינו ברשותה ולא מקרי טלי גיטך מעל גבי קרקע הגם שהבעל אינו עושה מעשה, משא"כ בלולב אם מקני לחבירו קרקע בחזקה או בכסף או בשטר וחבירו קונה ובא הלולב לרשותו מ"מ בא ברשותו הוה אבל לקיחה לא מיקרי והתורה אמרה ולקחתם לכן פשיטא שלא יצא באופן הלזה, כל מה שכתבנו לא כתבתי רק הערות בעלמא ומי שדעתו רחבה בתורתינו הקדושה ישכיל ויברר וילבן הלכה ברורה למעשה לטוב אמן

סי' קמ"ג צריך עיון באחד שאומר לנכרי בשבת לעשות דבר זה לו והוא עושה בזה כמה מלאכות, אם ישראל האומר לו עובר רק על שבות אחד באמירה זה לבדו או לפי מנין המלאכות שעושה הנכרי בעדו עובר הישראל כל כך שבותים

פשיטא לי אם צוה לעשות לו דבר וממילא מוכרח כדי לעשות לו דבר זה לעשות כמה מלאכות הוה כמו שצוהו לעשות לו כל המלאכות אלו וראייה ממלאכת קבלנות בתלוש בביתו של נכרי שמותר מ"מ אם קובע לו זמן מועט למחר שיוגמר מלאכתו ומוכרח על כרחו ע"י שקבע לו זמנו לעשות מלאכתו בשבת ואם לא כן לא יגמור דאסור דהוה כמי שצוהו לו בפירוש לעשותו בשבת ה"ה בזה כיון דמוכרח לעשות על ידי בקשתו וציוויו לעשות כל אלו מלאכות ופשיטא לי שאם אמר לו הבא לי דבר זה ולא צוה לו בפירוש שום מלאכה ומונח ברה"י אבל מונח גם כן דבר כזה ברה"ר והוא מביאו מרשות הרבים הלא לא צוהו לו להביא מרה"ר רק הנכרו עושה זה מעצמו והיה רק כנכרי שעושה בשביל ישראל ותלוי בשיטות הפוסקים דלר"ת אם הישראל אינו נהנה במה שהנכרי עושה מלאכה בעדו דגם בלא מלאכתו של נכרי בעדו הי' יכול ליהנות ממנו שרי

אבל אם הוא צוה למשל לבשל דבר זו והנכרי הולך עצים מן הגן ומביאם דרך רה"ר ארבע אמות ומכניסם לרה"י ובוקע העצים דק דק ומדליק אותם ומבשל, הלא הישראל לא לי צוה לו כל המלאכות אלו רק לבשל ויכול הי' לך למקום אשר כבר שם עצים דולקים לבשל ש (ועוד היה יכול להניח על התנור קר ואח"כ בא נכרי אחר ומדליק העצים בשבילו בשביל שרוצה לבשל את שלו אצליהם ואז אפילו מלאכה דאורייתא לא צוה לו) אם חייב הישראל כל כך איסורים לפי מנין מלאכה שעשה לו הנכרי בעדו או רק אחת חייב שבות אחת על שצוה לו לבשל, והנה לפי הסמ"ג שהובא בב"י או"ח (סימן רמ"ג) שאמירה לנכרי משום דכתיב לא יעשה דמשמע על ידי אחרים, ואם גם יש לומר דאסמכתא הוא מ"מ תלאו אותו בעשיית הנכרי דלא כתיב לא תצוה לעשות רק לא יעשה שלא ייעשה המעשה על ידך (דפשיטא דנכרי שעשה מעצמו מלאכה בשביל ישראל דלא עבר הישראל שבות רק שאסור ליהנות ממנו שלא יהנה ממלאכת שבת או שמא יצוה לו כטעמא דרש"י ור"ת) וכיון שעל ידי הישראל נעשים כל מעשה מלאכות אלו על ידי ציוויו לבשל ולעשות ממילא עובר הישראל על כל מלאכה ומלאכה איסור שבות וצריך דבר זה תלמוד עוד בגמרא ופוסקים

סי' קמ"ד בדין ביעור חמץ בי"ד שחל בשבת

מתני' (פסחים דף מ"ט ע"א) תנן י"ד שחל בשבת מבערין את הכל מלפני השבת דברי ר' מאיר וחכ"א בזמנן ור"א ברבי צדוק אומר תרומה מלפני השבת וחולין בזמנן הרי"ף פסק כראב"צ משום דאיתא כר"א איש ברתותא דהלכה כוותי' והקשה עליו רבינו אפרים, והר"ן מתרץ דלענין תרומה דמבערין מלפני השבת המה שוין ראב"צ ור"א איש ברתותא והרי"ף פסק כמותו לענין תרומה וי"ל הנה הרז"ה מפרש דר"מ סבר ביעור חמץ דווקא בשריפה כלישנא דר"מ שורפין בתחלת שש וכיון דשבת אסור לשרוף לכן צריך לבער הכל מלפני השבת, וחכמים סוברים מפרר וזורה לרוח ומטיל לים וזה מן התורה מותר בשבת ובמקום מצות ביעור לא העמידו חז"ל דבריהם כן נראה מדבריו, וקשה לדבריו לפ"ז ר"א בר צדוק כמאן סבירא לי' אי סבר כר"י דביעור חמץ בשריפה למה חולין בזמנן