התעוררות תשובה חלק א קל

כמותו בשו"ע או"ח ) שאם יש לפניו כל הארבע מינים גם אם נוטלם בזה אחר זה יוצא ידי חובתו, גם לאותן שיטות דצריך ליקחם בבת אחת ממש ודוקא זה נקרא לקיחה תמה, שייך היכא דחבר ללולב באילנו ושאר הד' מינים בקשירה או בלא אגד לכל מר כדאית לי'

והנה מתוספות חולין (דף פ"ט ע"א בד"ה והתניא בשיטת ר"ת וז"ל והא דמשני באשירה דמשה ולא משני בדע"א וקודם ביטול משום דכי נקצץ הלולב מן הדקל נתבטל עכ"ל וקאי התוספות בשיטת ר"ת, ואי יוצא בנטלו במחובר אכתי קשה קושיית התוספות לוקמי בדע"א וקודם ביטול ונטלו במחובר וכן מסתבר, אלא מוכח דס"ל דלקיחה במחובר לא שמי' לקיחה דולקחתם הכוונה לקיחה ממקומו ולא אחיזה בידו וכן מוכח מכל הקראי כל מקום דמצינו לקיחה בתורה חוץ גבי בן אדם בכל פעם שכתוב בו לקיחה כמו קח את אהרן ויקח קרח וכדומה פרש"י קחנו בדברים, דבאדם לא שייך שיקח אותו אצלו ממקום למקום וגם קח את הלוים בפ' בהעלותך פירש רש"י כן

ולפי"ז מי שאחז ד' מינים מקודם עלות השחר עד אור היום לא יצא כי לא קיים מצות לקיחה שפירושו שלוקחו ממקום שהוא שם לגמרי כי לא לקח אותם רק אוחז בידו וזה לא מיקרי לקיחה וזה לקיחה ממקומו הי' עוד קודם ע"ה בשעת פטור דלא יצא (ואין לפקפק על זה מפיוט מערבית שאומרים בליל הראשון של סוכות אוחזי בידם ארבעה מינים רק לפי הלשון שנוח לרבינו הפייטן פייט ולא נחית בזה לאשמעינן ההלכה) וה"ה אם אוחזן במחובר ואח"כ בידו אחרת אחר חתכם מהמחובר ועודנו בידו שייך ספק זה אך יש לעיין אם לוקח הלולב או הארבע מינים במחובר ומניע אותם ממקומם הגם שנשאר במחובר עוד דמיקר קצת לקיחה הגם שאינו עוקר אותם ממקומם אם יוצא בזה

והנה באוחז בידו מה שלקח קודם עמוד השחר לא יצא כי לא מיקרי נטילה לפי סברא זו רק אם מניעם ממקומו מיקרי קצת לקיחה הגם שלא לקחם אצלו ממקומו הראשון שהיו שם, הגם דלישנא דגמרא לא משמע כן דאמרו מדאגבהי' נפיק בי' ולא קאמר מדאחזו בידו ש"מ דצריך להגביה ממקומו, אפשר דגם בהגבהה כל דהו יוצא, יש לומר דלא מוכרח מלשון זה מאומה דהגמרא קאי על מה דאיתא שם במתניתין דמיירי שם בהוציא הלולב מרשות היחיד לרבים לכן על זה שייך לישנא מדאגבהי' דהתם הגביה אותו ממקומו להוציאו לחוץ. אבל לא מוכח דבעי דוקא הגבהה דרק משום זה נקט לשון הגבהה לאשמעינן לקחו ממקומו

והנה במגביה לולב וד' מינים הגדלים בעציץ שאינו נקוב באופן דלא שייך בי' תולש מן התורה והוה לקיחה ממש בעציץ נאה והדור שמקרי לקיחה דרך כבוד בזה בודאי יצא

והנה בשאר ימי החג פשיטא דיצא בזה רק ביום טוב דאסור ליקח לולב במחובר ולטלטלו משום מוקצה והעמידו חז"ל דבריהם גם במקום מצוה בזה בשב ואל תעשה, יש לעיין אם יוצא מן התורה כיון דהוה מצוה הבאה בעבירה הגם שהיא עבירה דרבנן מ"מ מצד לא תסור דאורייתא הוא ולא יצא או אם גם מן התורה יצא דלא נאמר דעבירה דרבנן יפסיד בזה לדאורייתא מ"מ מדרבנן לא יצא משום מצוה הבאה בעבירה וצריך לחזור וליטול בברכה כמו על כל מצות דרבנן ובש"י פסחים דף ע"א ד"ה מוכח דלא יצא עיי"ש

ויש לעיין ביום טוב שצריך להיות הד' מינים אם לוקחם מחבירו במתנה על מנת להחזיר אם בא לו הלולב מחבירו שצריך לזכות בו תחלה שיהא שלו ואם כן אחר שהוא שלו היינו אחר שזכה בו וקנאו ואוחזו עוד בידו לפי מה שכתבנו לעיל דבעי לקיחה ולא אחיזה לא יצא בזה, בשלמא אם לוקחו מחבירו ועושה משיכה במה שמושכו ממנו וקונה בזו דמשיכה כי במתנה במשיכה לבדו קונה ובהדי דלוקחו מחבירו ומושכו ממנו מקיים גם כן בזה מצוה לקיחה והוה קבלת המתנה ויציאת חובת מצוה בבת אחת והוי כמו גיטו וידו באים כאחת דכשר, אבל אם חבירו נותנו לו לתוך ידו וקונה במה שחבירו מקנה אותו ונותן אותו לתוך ידו דלא גרע ידו ממה שהנותן נותן לכלי של קונה שקונה כלי שלו לו להקונה ולא גרע ידו מכלי שלו ואם כן אחר שקבל לידו מחבירו המקנה אותו לא יצא לפי מה שכתבנו שצריכה לקיחה ממש שמוציאו ממקומו הראשון, ואם מגביהו יש לעיין לפי מה שכתבנו לעיל שיש לעיין שבהגבהה בעלמא שיוצא אז יוצא גם בזה, והנה בגט אשה אם הבעל נתן גיטה לקרקע שלו ומקנה לה הקרקע בחזקה שהיא עושית חזקה בו וקנתה