התעוררות תשובה חלק א קכח

את ראש בנ"י והלכה מפרשת שפרשה זו כתובה המצוה ליתן בכל שנה ושנה מחצית השקל לקרבנות כן נאמר נמי הכא פשט הכתוב מראה כהרמב"ן כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין נגע לנגע שנולד ספק בהלכה וקמת ועלית וגו' עפ"י התורה אשר יורוך ואשר יאמרו לך תעשה לא תסור ובא הלכה לומר ולפרש שכוונת הכתוב קאי על כל מה שיתקנו רבנן מעצמן

עי"ל שלמד הרמב"ם מדכתיב לא תסור מכל הדברים אשר יגידו לך והי' די אם הי' כתוב לא תסור מאשר יגידו לך ותיבת כל הדברים נראים כמיותרים אלא בא לרבות כל תקנת חכמים וגזירותיהם

והנה הרשב"א במס' ר"ה כתב שאם תוקע שופר ביו"ט של ר"ה שחל בשבת עובר בלאו דלא תסור ויו"ט שני שתקנו חכמים מחויב לקיים מדכתיב אשר יאמרו לך תעשה, נראה בעליל שרשב"א סובר שמ"ע מדבריהם מחויבים לקיים מדכתיב אשר יאמרו לך תעשה ועל ל"ת של דבריהם מדכתיב ולא תסור והוא תמוה שבשבת פ"ב ע"א מקשה והיכן צונו על נר חנוכה ומתרץ ר"נ בר יצחק מלא תסור ולרשב"א הי' לו לתרץ מדכתיב אשר יאמרו לך תעשה ואין לומר דסמך ארישא דקרא, אדרבה הרבה פעמים מצינו בש"ס דמביא רק רישא דקרא והדרש נלמד מסיפא אבל לא להביא הסיפא והדרש יהי' נלמד מרישא, וברמב"ם ה' ברכות כתב דעל כל דברי סופרים מברכים מלאו דלא חסור וכבר הרגיש בזה הכסף משנה ולמה לא אמר מאשר יאמרו לך תעשה ונדחק שם וקשה על תירוצו דהרמב"ם בה' ממרים כתב דעל כל דרבנן מחויב בעשה אשר יאמרו לך ועובר גם כן בל"ת משום לא תסור, ויש לעיין דמקרא לא מוכח אלא מה שתקנו סנהדרי גדולה היושבים בלשכת הגזית כדכתיב וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה' וכן מורה להדיא לשון הרמב"ם בה' ממרים יעוי"ש ומאין להרמב"ם שמחויבים לקיים תקנת סנהדרין מה שתקנו לאחר חרבן בהמ"ק (ויש ליישב קצת לפמ"ש לעיל דמרבינן זה מדכתיב "מכל הדברים" אשר יגידו לך מרבה גם כן מה שתקנו חכמים בכל דור ודור ואפילו שלא במקום המקדש כן יש לפרש ולומר) ובאמת מצינו שמברכינן גם על מצות כאלה שהרי מברכינן על לולב כל שבעה וזה הי' תקנת ר"י בן זכאי אחר החורבן זכר למקדש ועוד מוכח מהגמרא שאין חילוק בתקנת סנהדרין במקום המקדש ובין מה שתקנו לאחר החורבן, דבמס' סוכה מסיק הגמרא דרב סבר דמברכינן על לולב כל שבעה מדקאמר רב חייא בר אשי א"ר המדליק נ"ח צריך לברך ומה ראי' מביא מנר חנוכה, מצות חנוכה תקנו סנהדרי גדולה במקום המקדש ק"פ שנה קודם חורבן הבית ולולב כל שבעה נתקן אחר חורבן הבית, משמע מזה דמחויבים לשמוע מה שתקנו אחר החורבן כמו קודם החורבן ואין חילוק ביניהם (עי' מס' סוכה דף מ"ו ע"א) ונ"ל דנפקי חיובא זה מדכתיב שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך וכתיב זקניך אפי' בכל מקום אפי' זקנים שאינם במקום המקדש, בזה מדוקדק מאוד לשון הגמרא במס' סוכה שקירא מצות לולב מצות זקנים יען שתקנה זה אחר החורבן דנפקי מקרא דזקניך ויאמרו לך וי"ל דרנב"י דמתרץ על קושית היכן צונו דיליף משאל אביך וגו' איננו חולק על ר' אויא דיליף לה מלא תסור אלא שמוסיף עליו ולומר שמהאי קרא דשאל אביך נילף גם התקנות שתקנו סנהדרין אחר החורבן, והנה הא דיו"ט שני מחויבים לעשות הגם שבקיאין בקיבוע דירחא משום דשלחו מתם הזהרו וכו' כדאיתא במס' ביצה דף ד' ע"א ושלחו מתם היינו ר' אלעזר שהוא ר' אלעזר בן פדת שהי' תלמיד ר' יוחנן שהוא וסנהדרין שלו תקנו דבר זה והוא הי' בתחלת ימי האמוראים וע"י תקנתו מברכין ומקדשין יו"ט שני ואין נוטלין לולב ואין תוקעין שופר כשחל בשבת כי הוא תיקן שישאר הכל כמו שהי' בימי אבותינו שהי' ספק באמת כדאיתא במס' סוכה שיען שרק ספק יו"ט ספק חול לכן גזרו שמא יעבירנו ובזמן שביהמ"ק קיים במקום שהי' יודעין שהוא בוודאי יו"ט הי' נוטלין לולב בשבת, ועכשיו אנן בקיאין ויודעין שבוודאי יו"ט ביום ראשון מכל מקום תיקן שיהי' עתה הכל כמו שהי' בימי אבותינו כמבואר בהרב המגיד ה' לולב פ"ז הלכה י"ח ובהה"מ סוף הלכה י"ג יעי"ש מוכח מזה על ידי שמבטלין מן מצות התורה ומברכין ומקדשין שגם סנהדרין בימי אמוראים יש להם אותו כח כמו סנהדרין במקום המקדש

ועדיין יש לבאר אם מחויבים לשמוע תקנות חכמים שאינם סמוכים הלא מצינו כמה