התעוררות תשובה חלק א קכג

להדירה דאסור בלאו"ה לבוא עליה מ"מ הא יכול לקדשה ובזה מקיים ולו תהי' לאשה כדכתבנו לכן צריך להדירה שלא לקדשה והתר נדר זה לא הוה נגד דבר מצוה עוד מאי אמרת הי' יכול לקדשה ובקידושין עצמו אין איסור רק בבא עליה ויש לו התרה לדבר מצוה לחזור ולקדשה זה אינו כיון שאסור לבוא עליה אסור ליחד כמו עם אשתו סוטה כיון דאין לה היתר לו עוד לעולם כדאיתא בגמרא סוטה, ויש בקידושין ג"כ איסור שלא לקדש כדי שלא לבוא לידי יוחיד (ועוד קידושין אינו עושה רק ארוסה והתורה אמרה לאשה לנשואה וחופה היינו יוחיד וזה אסור עמה) ואסור להתיר כדר כזה כיון שהוא למגדר איסורא כמבואר בשו"ע יו"ד בה' נדרים וק"ל

במסכת ד"א פרק ראשון, שאל ר' יהודה בן תדאי לר"ג ומה חשתי שהיא מותרת לי אסור אני בבתה, אשת איש שאסורה לי אין דין שאני אסור בבתה, אמר לו צא ופרנס לי כהן גדול והתורה אמר כי אם בתולה מעמיו יקח אשה, הנה פירושו הפשוט לענ"ד הוא בשלמא ישראל יקח לו לאשה בת פנוי' היינו שהיתה עם בעלה בתורת אישות שלא לשם קידושין כפלגש ואז אמה אינה אסורה עליו אחר שפרדה ממנו בדיבור מפילגשותה מיד אבל בת הנולדה על כרחך אמה אינה בתולה דאפילו אם נתעברה באמבטי מ"מ בשעת לידה כלו בתוליה ואמה אסורה לכה"ג אם כן היאך יכול כה"ג ליקח אשה, אבל הי' מקום לומר בנתגיירה היא ואמה וכקטן שנולדו דמי מן התורה, ולשיטת רש"י עיין בזה בב"ש אהע"ז סימן ו' סעיף כ' דהא דגיורת אסורה לכהן מן התורה ומיירי בנבעלה באמת אם כן אין זה אם מן התורה ומומר בגיורת הלזו ועל זה השיב ר"ג אמרה תורה כי אם בתולה מעמיו יקח אשה היינו מעמיו מבני ישראל שנולדה מבני ישראל דקהל גרים לא מיקרי קהל ולא מעמו היא

סי' קל"ט לשבועות וחג הקציר, בגמרא חגיגה (דף ט"ז ע"ב) איתא איזה חג שאתה חוגג וקוצר בו הוי אומר זה חג השבועות ואי ביו"ט קצירה ביו"ט מי שרי הובא בברכי יוסף סימן תצ"ה מקשים מזה על הפוסקים שסוברים שקצירה בי"ט רק מדרבנן הוא ולא מצא ישוב נכון לקושיא זו ולדידי לא קשיא מידי הלא קצירה טחינה הרקדה זורה בורר לא עדיפא ולא הותרי יותר מאופה ומבשל ואיתמר האופה מיו"ט לחול לוקה והקשו בתוספות הא שרי מן התורה משום הואיל ותירצו בסמוך לחשיכה דלא שייך הואיל דאז לא יבואו אורחים בזה לוקח לפ"ז בקוצר צריך זמן שיקוימו בו כל מלאכות אלו זורה ומרקד ולש ואופה כי אין דרך לכוס חטים ושיתיר זה מפני שמחת יו"ט אכילה שלא כדרכי בני אדם והר"ן תירץ דבאופה בפירוש לחול לוקה ולא אמרינן בזה הואיל לפ"ז בקוצר מבעוד יום גדול וקוצר לחול היינו כוונתו לחול ולא בסתמא חייב מלקות ובפסוק כתיב סתם וחג הקציר חג שאתה חוגג וקוצר בכל אופן וק"ל

תמוה לי הברכי יוסף סימן תצ"ו מאריך כי צפת נוהג רק יום אחד יו"ט ותמוה ממעשה הידוע הובא בספר חרדים שהרב ב"י עם מהר"ש אלקבץ והרבה גאונים קדושים נערו גם בליל ב' דשבועות, ודוחק לומר דסברי כר' יוסי ולפ"ז ביום זי"ן דסיון הוה מתן תורה דאם כן למה הי' נעורים בליל א' וצ"ע

סי' ק"מ בחלומי הנני עומד בתפלת מוסף יום א' דר"ה ונסתפקתי כאשר הגעתי לברכת שופרות אם אמרתי מלכיות והזכרת מוספי היום וחפשתי בסדור בתוך התפלה אם הברכות מעכבות זה את זה אם אוכל קודם לסיים התפלה ויצאתי ידי תפלת מוסף לכל הפחות והרבה רבותי סוברים כך דיחיד מתפלל שבע למוסף ושני ברכות האחרים רק הש"ץ מוציא כדאיתא בטו"ר ר"ה סימן תקצ"א, ואודות הזכרת מוספין לענ"ד פשוט שאוכל להזכיר דרך ארעי בשופרות תקע בשופר גדול ושא נס לקבץ גליותינו והביאנו לציון עירך ברינה ולירושלים בית מקדשך ושם נעשה לפניך את קרבן המוספין כמבואר בשו"ע (סימן רס"ח סעיף ד' ובהג"ה סם) דאם התפלל בשבת ויו"ט תפלת חול והזכיר בתוכה מוספי שבת וי"ט בהזכרה בעלמא יצא, ובאמת יש לחלק דאם מתפלל רק שבע צריך לחתום בקדושת היום בברכה רביעית דוקא בתפלת י"ח דגברא חזי הוא רק משום טירחא לא אטרחוהו יצא בדיעבד אם הזכיר מוסף היום אבל בז' ברכות צריך לחתום בקדושת יום וחתימת שומע תרועת עמו ישראל לאו קדושת היום מקרי דהא בתעניות נמי חותמין כך ביומא דחול בתעניות של גשמים ויש לפקפק דהא גם בחתימת מלכיות אנו חותם אלא מלך וכו' ויום הזכרון ולא מוכח קדושת היום של יו"ט