התעוררות תשובה חלק א קיא

מצותו ישיבתו א"כ מה זה שאמר סוכה שאני עושה הנדר באמת חל שאסור לעשות סוכה אבל המצוה יכול לקיים בישיבתו בה או בסוכת חבירו מדעתו ומצד חומר הקושי' אין לי כעת תירוץ אחר רק זה דהתנא נקט מה ששייכא לכולי עלמא דהנה ר' אליעזר סבר סוכה שאולה פסולה וצריך דוקא לישב בסוכה שלו והנה אם אומר קונם ישיבת סוכה עלי כולל כל הסוכות וחל בכולל וכה"ג גם בשבועה חל ואם כן אין בזה חומר בנדרים מבשבועות לכן נקט התנא בלשונו קונם סוכה שאני עושה דמשמע שהוא עושה לעצמו משלו וחל בנדר כי"ל לחומר הקושיא

שאלה בא לפני אם רב בקהלה מותר לסדר קידושין אם החופה בבית החתן והכלה בבית חתנות בימי אבל אמו

תשובה הנה לפי המבואר בשו"ע יו"ד ס' שצ"א סעי' ב' וברמ"א שם נראה לאסור רק אם החופה היא בחצר בית הכנסת ולא בבית השמחה ויש לדון כיון שאם הוא שמה יש לו הכנסה מבעלי בתים כנהוג מה שלא יתנו לו אם איננו שם הנה לדבר אבוד אין לחשוב כי הסכום הקצוב לו לכל החתונה וחתונה בלאו"ה ניתן לו ואעבורא רווחא לא מיקרי דבר אבוד כמבואר שם בסי' שע"ט סעי' ו' רק יש לדמותו למה שאיתא שם באותו סעי שאם שיירות באות ומוכרים בזול וקונים ביוקר מותר אבל זה לא מותר רק ע"י אחרים ולא ע"י עצמו אם גם נדמותו לדבר האבוד שמתיר רמ"א שם בסעי' ה' מ"מ לא התיר רק בצנעא ואחר ג' ימים רק בהפסד מרובה אפילו בתוך ג' לעשות בעצמו מ"מ נ"ל דוקא לענין מלאכה התיר הרמ"א באופן זה דבר האבוד וטעם איסור המלאכה שאיתקש אבל לחג שבעת ימים אשר בתוך השבעה ימים יש חול המועד ודימו חז"ל אותו להקל לחול מועד וחוה"מ דבר אבוד מותר הגם שמלאכה לצורך המועד מותר מפני שהוא שמחת יו"ט משא"כ באבל אבל בלא זה איננו חמור מחוה"מ כדאיתא שם באותו סי' סעי' יו"ד אבל ליליך בבית שמחה של חתן וכלה שאסור משום איסור שמחה לא התירו וקצת ראייה לדבר מה שאיתא שם סעי' כ"ה שכל שלשים יום אסור ליליך בסחורה למרחוק דאיכא פרסום גדול ודומה לשמחה שהולך בשמחה גדולה ושמחים הרבה בדרך וידוע שקנין סחורה בדרך מרחוק שאז דרך לקנות הרבה סחורות בזול על זמן רב הוא דומה ליום השוק ונחשב כדבר האבוד כדאיתא בהל' חוה"מ סי' תקל"ט סעי' ה' ואעפ"כ אסור באבל מוכח מזה דבר שהוא משום שמחה אפילו בדבר אבוד אסור המחבר לשיטתו דסבר דדבר אבוד ע"י עצמו אסור פסק שפיר דאסור אבל הרמ"א דמיקל בדבר האבוד גם ע"י עצמו למה לא הביא כאן דמותר מוכח מזה דרמ"א גופיה לא הקיל אלא במלאכה אבל בדבר שמחה לא ועוד יש להביא ראייה מרמ"א מדלא הגיה הדברי מחבר שאם ספינות השיירות באים ומוכרים בזול וקונים ביוקר שמותר רק ע"י אחרים וזה נחשב כמו דבר האבוד ולמה לא הגיה עליו הרמ"א שאחר ג' ימים שרי גם ע"י עצמו כמו שהגיה הרמ"א לעיל סעי' ה' מוכח דרמ"א גופיה לא הקיל אלא בדבר האבוד ממש שמפסיד מהקרן ולא בעבורא רווחא ואין לדמותו להא דשמחת מריעות שם סעי' ב' דאם חייב לפרעו מותר מיד דטעמו דאין כ"כ שמחה כמו בחופה כדאיתא שם בטור להדיא והא דמותר בתלמוד תורה אם רבים צריכים לו כדאיתא שם סי' שפ"ד ובב"י מביא טעם משום דנחשב כמו דבר אבוד ותלמוד תורה ג"כ אסור משום שמחה שאני ת"ת דרבים שדוחה ג"כ מ"ע מן התורה כדאיתא בשו"ע או"ח הל' ק"ש דאם לומד עם אחרים ואם יפסיק לקרות ק"ש ותפלה יתבטל מלמוד תורה עם אחרים כי אח"כ לא יוכל ללמוד עמהם פטור מק"ש ואין לומר דהא יכול ללמוד עם אחרים דברים המותרים וי"ל אין אחרים רוצים ללמוד זה ולעולם ילמוד אדם במקום שחפץ כדדרשו חז"ל מפסוק כי אם בתורת ה' חפצו והנה הב"י מביא בשם ירושלמי שאם להוט אחר תורה מותר ללמוד ולא הביאו הפוסקים אותו ויש ליתן טעם לדברי ירושלמי כי הלומד כ"כ בתמידות כבר הורגל בו ואין לו כ"כ שמחה כמו למי שלומד לפרקים וגם יש לו עינוי אם איננו לומד ויותר נראה לי שכוונת הירושלמי שהוא להוט ותורתו אומנתו כרשב"י וחבירו שפטורין מתפלה כי תורתם חשובה יותר ה"ה תורתו חשובה ממצות אבל הגם שיש לחלק שרשב"י רק בשב ועל תעשה פטור מצוה דרבנן ולא בקום ועשה משא"כ בעושה איסור שלומד תורה שמשמחת אותו וכיון שאנו נקטינן שאין בזמן הזה כרשב"י לפטור מתפלה לכן לא הביאו הפוסקים להלכה ירושלמי זה (ובני הילד כה"ר אברהם ני' השיב על זה הלא לא צריך לבטל מן התורה כי יכול ללמוד דברים המותרים בשלמא רשב"י בשעת התפלה ע"כ היה