התעוררות תשובה חלק א קי

עליה אז אם כשירה היא אז אנו אומרים שאני אומר וכן יש לפרש בש"ך ס"ק קמ"א שבשעת שאנו דנין על המקוה הי' בו רוב] והנה דקדקו מב"ש שנקט לבסוף לענ"ד אינו דנראה בעליל דכוונתו אפילו "לבסוף" פוסל ג' לוגין שאובין היינו גם בזה אפילו לבסוף גזרו רבנן שיפסול, אבל בתחלה בקדמו ג' לוגין ודאי דפסול אבל רק מדרבנן והוכחה וראיי' שמביא שחמור בתחלה מלבסוף כדמוכח להדיא סעיף מ"ד בהג"ה, ואני תמה למה להביא ראייה מדקדוק בר"ש הלא בהדיא הובא ברא"ש שר"ת סובר שג' לוגין בתחלה המה הל"מ ופוסל מדאורייתא אך הר"י חולק עליו כל זה איתא ברא"ש אולם הרמ"א סעיף מ' וגם נושאי כליו לא הביא דעה זו אפי' לחומרא על דברי רמ"א שם, ואם כוונת הש"ך בסעיף קמ"א כוונתו על דברי הרא"ש הזה הי' לו להביאו בשם הרא"ש ולא לומר סתמא כהלכה פסוקה

שאלה מי שמתפיס נדרו בדבר האסור מתרי דרבנן אם חל נדרו תשובה הנה הב"י ביו"ד סימן ר"ה מביא שמתפיס בדבר איסור דרבנן כגון גבינה של גוי משמע דאינו נדר וכן פסק בשו"ע אתפיס בבשר חזיר או פת כותים והנה תנו במס' נדרים פ' ב' ואלו מותרין כחלת אהרן ותרומתו מותר והטעם מפני שהוא מתפיס בדבר האסור ויל"ד למה נקט כחלת אהרן ותרומתי יתנה כחלה ותרומה, ויש ליישב כי הנה הקשו המפרשים הלא חלה ותרומה דבר הנדור הוא ויותר קשה והלא יכול להתירו ככל הנדרים, ומטעם זה עובר בבל יראה משום דאי בעי מיתשיל עלי' והוה כשלו ויש לומר דזה דוקא אם עדיין לא בא ליד כהן אבל אם באה ליד כהן אין יכול להתירו עוד לכן נקט התנא כחלת אהרן ותרומתו היינו שכבר הוא שלו והוה מתפיס בדבר האסור

ועוד יש לומר איפכא דאי הוה נקט סתם כחלה ותרומה הוה אמינא דמיירי דאם בא כבר ליד כהן משום דרק אז הוה דבר האסור משום דלא יכול להתירו עוד אבל לא כשהוא עדיין ביד בעלים כמו שהקשו הראשונים באמת לכן נקט כחלת אהרן ותרומתו דהיינו חלה ותרומה מה שמפריש הכהן משלו דבשלו יכול להתירו דדוקא בתרומת ישראל שבא ליד כהן שאז אין לבעלים עוד רשות עלי' לא יכול להתירו עוד אבל מה שהכהן מפריש משלו יכול להתירו והטעם שהוא מיקרי דבר האסור כדפירש הרא"ש שקודם הפרשתו הי' אסור משום טבל

אבל יש לדקדק למה נקט אהרן עיין בברטנורה ונ' לי דרצה לאשמעינן דהמתפיס בדבר האסור מדרבנן גם כן מותר עיין בר"ן מזה וידוע דאין חייבים בחלה ותרומה מן התורה אלא בארץ ישראל ואהרן לא בא לא"י א"כ חלה שנתנה לאהרן אינו אלא מדרבנן לכן נקט כחלת אהרן ועוד י"ל מה שאינו אסור אלא מתריד רבנן ג"כ אינו מתפיס למשל מי שלא הפריש תרומה מטבלי וכבר לש העיסה חייב להפריש גם תרומה מן העיסה והוא פשוט ומן התורה חטה אחת פוטרת כל הכרי מתרומה והוא הדין בחלה יוצא מן התורה בכל שהוא א"ש אם מפריש חלה שהוא ג"כ תרומה יצא בזה גם לידי חובת תרומה ששניהם בכל שהוא וכ"ש חין לו שיעור אבל צריך להפריש אח"כ עוד הפעם כתקנת חכמים חלק מכ"ד מן העיסה חלה אחד מחמשים תרומה וזה שמפריש עוד הפעם לא הוה רק מדרבנן בשלמא אם מפריש בפעם הראשון הרבה לתרומה הוה הכל תרומה מן התורה דמן התורה אין לו שיעור בין הרבה למעט רק שישייר ממנו מקצת חולין אבל אם הפריש כ"ש מיד כבר יצא מן התורה ומה שחוזר ומפריש מתקנת דרבנן הוה רק תרומה מדרבנן, והנה חלה שניתנה לאהרן במדבר היינו חוץ לארץ כל עיקרו אינו אלא מדרבנן ואם חוזר ומפריש למלאות השיעור הוה תרי דרבנן ואשמעינן כחלת אהרן שבחלה זו יצא עיקר חלה ותרומה כאשר כתבנו וכאשר מפריש תרומה כדי להשלים אחד מחמשים הוה תרי דרבנן ומיושב בזה דקדוק עצום למה נקט תחילה חלה ואח"כ תרומה הלא תרומה קודם לכל וחלה הוא המאוחר לכל והוא נקט תחילה חלה ואח"כ תרומה ולפי מה שכתבנו ניחא דנפקא מיני' להלכה גם לדידן כשיטת הרמב"ם דגם בזמן הזה תרומה בא"י רק דרבנן או בארץ שנער עמון ומואב וכל חיובם אינם אלא מדרבנן או בתרומת ירק בא"י דלכל השיטות אינו אלא מדרבנן ואם הפריש תחילה דבר מועט וחזר והפריש להשלים השיעור ומתפיס בו הוה דבר האסור מתרי דרבנן והנדר בטל

ואיידי אכתוב מה שקשה לי על הא דתנן בפ' ב' דנדרים חומר בנדרים מבשבועות קונם סוכה שאני עושה לולב שאני נוטל תפילין שאני מניח הנדר קיים מפני שהנדר חל על חפצו ויל"ד לולב מצוה הוא הנטילה יפה אמר שאני נוטל תפילין שמצותו בהנחתו יפה אמר שאני מניח אבל סוכה