התעוררות תשובה חלק א קט

אבל לא בממנוא וצריך לומר מכאן לא מוכח דאטריחוהו בממונא כיון דאפילו מקח טעות לא הוה אפילו באתרא דבא לשלומי משום דהמשכיר צריך באמת ליתן לו להשוכר הדמים בחזרה, וגם כי היכי דלא תקשי מבבא מציעא כ"ט ע"ב דתנינא דאין יכול לשאול לחבירו הס"ת שיש לו משל חבירו עיי"ש משום דלא אמרינן ניחא לי' בכל פעם רק דבמקום שמפסיד לו כגון בקריאת ס"ת לא ניחא ליה אבל במקום שאינו מפסיד ניחא לי' והקשו מבכורות גבי מעשר דאמרינן גם כן ניחא לי' למעבד מצוה בממונו הגם דמקריב ממנו על גבי מזבח החלב ומתרצים דהתם לא הוה רק הפסד מועט (עיין במחהש"ק או"ח סימן תל"ז) והוא תמוה אליה ויותרת הכבד דראוי לאכילה וחלב הראוי למלאכה שמקריבין מבהמה אחת רק הפסד מועט יקרא, ונלע"ד דאינו קשה ממעשר בהמה כיון דאמרו חז"ל עשר תעשר בשביל שתתעשר לכן בזה מאוד מאוד ניחא לי' שתיעבד מצוה זו בממוני' דיתעשר על ידיה וזה שכתב רש"י להתעשר דליעשר כי היכי דלא תקשה מב"מ דף כ"ט ע"ב כדלעיל הגם שמפסוק אינו מוכח להדיא דיתעשר גם במעשר בהמה דתבואת זרעך כתיב אבל בספורנו שם איתא וז"ל כי בעשור התבואה והבהמה תרבה התבואות וירבה המקנה כאמרם ז"ל עשר בשביל שתתעשר עכ"ל

בביטול בעלמא סגי קשה למה לא נזכר כלל הביטול בכל המתניתין (כן הקשה בברכת אברהם) והוא תמוה ונלע"ד ליישב הנה הר"ן מבאר בתחלת המסכתא ענין הביטול ביטול בלב שיחשוב בלבו שאין לו חמץ ונלמד דבר זה או מדכתיב תשביתו ולא תבערו או מהא דספרי לא יראה לך בטל בלבך, וברמב"ם כתב כן ענין הביטול שיהא בעיניו כעפר וכאלו אין לו חמץ בביתו רק הכל כעפר וכתב הר"ן הגם שהוה דברים שבלב מ"מ כיון שבלאו"ה החמץ אינו ברשותו רק עשאו הכתוב כאלו ברשותו בגלוי מילתא סגי, וגם בתוספות כתבו שביטול מטעם הפקר ולא בעי ביטול בפני ג' (דאנן סהדי) שבל"ס מבטלו ומפקיר בלב שלם והנה כל זה ניחא קודם שתקנו חז"ל שצריך בדיקה גם כן אבל אחר שתקנו חז"ל בדיקת חמץ ולבערו לגמרי מן העולם (ובל"ס כל אחד רוצה לקיים מצות חכמים) מי שאינה רוצה לבדוק ולבערו זה מגלה דעת ואנן סהדי שחמץ אינו בלבו ובעיניו כעפר רק יש לו חשיבות שלכן אינו בדקו ומבעברו משום שיש לו עוד חשיבות בעיניו ממילא לא הוי הביטול בלב שלם ולא הוה ביטול כלל כיון שעיקרו רק בלב ומחשבתו ניכר מתוך מעשה על ידי שאינו עושה שאינו בודק ומבער שהביטול בלבו אינו שלם לכן אחר שתקנו חז"ל בדיקה אין מקום לבטול מן התורה רק בגמרא הובא זה על תירוץ לעולם חזקתו בדוק רק דמוחזק לן בהאי דלא בדק פירושו ברש"י שהי' טרוד ויצא לדרך מזה לא ניכר שהחמץ עדיין יש לו חשיבות אצלו משום שלא בדק דזה דלא בדק הוא משום שהוא טרוד לכן בזה מדאורייתא באמת בביטול בעלמא סגי וגם לקמן דף יו"ד ע"א עיי"ש התם מיירי שטרח באמת לבדוק כל המקומות רק אם צריך לחזור ולבדוק בית זה משום חולדה בזה גילוילן שטרח ובדק לכן מועיל ביטול. בענין ג' לוגין מים שאובין

לתשובת יקרתו כי קשה עלי מאוד הכתיבה לכן אבוא בקיצור, הוא נגד הדעת שהש"ך יאמר כך שג' לוגין בתחלה דאורייתא בסתמא להלכה ולא יביא דברי הרמ"א במקומו בסוף דבריו בסעיף מ' באותו ענין ובאותו סימן לכל הפחות להביאו ולחלוק עליו אבל אני בלמדי ש"ך הנ"ל פירשתי בו פירש אחר, הש"ך סבר האי דנקט המחבר ג' לוגין לאו דוקא אלא ה"ה יותר מג' לוגין (רק שגירת לישנא דמתניתין ג' לוגין נקט תמיד ולכן קאמר הש"ך דהיינו עד רוב אבל רוב אינו שאוב צריך להיות בו דאל"ה הוה ספק דאורייתא וראייה גמורה לזה מהא דאיתא בש"ך בסעיף קטן קמ"ו וז"ל כל הסעיף מיירי ביש בו רוב מים כשרים במקוה דאז ליכא אלא דרבנן וכו' עכ"ל ואי ג' לוגין דנקט המחבר דוקא הוא ולא יותר א"כ מאי צריך לן הש"ך לומר זאת כיון דג' לוגין דוקא פשיטא שבו רוב מים כשרים, אלא קסבר הש"ך דג' לוגין לאו דוקא וה"ה יותר לכן מזהיר שיהא בו עכ"פ רוב כשרים (הגם שאם אין בו רוב כשר מ"מ לאח"כ כשישלימו עליו מים כשרים מן התורה כשר מ"מ אם בשעת נפילה אין בו רוב שאוב עתה הוא דאורייתא לפנינו ולא יכולין לומר שאני אומר ולתלות לקולא בשעת נפילה וכיון שהוה ספק דאורייתא הגם שאח"כ יהא דרבנן מ"מ ספיקו להחמיר כיון דנתגלגל הספק מדאורייתא לדרבנן כידוע סברא זו הובא בש"ך, ומקורו בשם מהלנ"ר הגם שיש לפרש דברי הש"ך ג"כ וז"ל כל הסעיף כשיש בו רוב מים כשרים היינו אפי' אחר שישלימו המ' סאה אם רק אז יהא בו רוב כשרים כשבאים לטבול בו הגם דנפלו ג' לוגין קודם שהי' בו רוב כשרים ודנים