התעוררות תשובה חלק א קח

עוד ספיקת דחזקתו בדוק או לא משום זה הטעם אי הכל חבירים ואינם מוציאים דבר שלא נגמר מצוותו לגמרי כדאיתא ברש"י לכן חזקתו בדוק או אין חבירים כל כך והעיקר אצלם ליזהר בחמץ שלא יעבור בבל יראה ויהא בדוק ומבוער מן העולם אבל אין מדקדקים שהוא דווקא יעשה המצוה ויטול שכרו ומהנה המשכיר להשוכר בזה ההנאה שיקיים השוכר מצות בדיקה וישכור עי"ז הבית וישלם לו במיטב מפני זה אבל כיון דמסקינן שאפילו אי בפירוש השכירו המשכיר בחזקת בדוק אעפ"כ לא הוי מקח טעות דניחא לי' לאיניש למיעבד מצוה בגופו ובממונו וכל כך חזקה דניחא לי' חזקה וודאית שאפילו אי השכירו בפירוש בחזקת בדוק לא הוה מקח טעות משום דידעו חז"ל דלכל ישראל בוודאי ניחא לי' אם כן בל"ס לא ישכירו המשכיר בלי בדוק דניחא לי' למשכיר לטרוח ולעשות המצוה הן בגופו הן בממונו ונפשוט ממילא דחזקתו בדוק וכיון שהרי"ף מביא להלכתא דאם השכירו בחזקת בדוק אעפ"כ לא הוה מקח טעות נשמע מאלו דהלכתא חזקתו בדוק וק"ל

בתוספות בד"ה הימנוהו רבנן צריך ביאור אריכות התוספות במה שהאריכו דבתחומין אין הקטן נאמן וכו' ויש לבאר הנה תוספות מחלקים בין דאורייתא דנאמנים כיון שהוא בידם משום שאין טירחא כבדיקת חמץ דהוה טירחא גדולה וצריך עיון הדק לכן רק משום שהוא דרבנן נאמנים, והנה לרש"י שמפרש בד"ה דהא דנאמנים הכוונה בעדות פיהם שאחרים בדקוהו א"כ בזה אין להם שום טירחא ומן הראוי להאמין גם בדאורייתא, אך התוספות סברו שעדותם אין מועיל (וכדאיתא ג"כ בבעל המאור) דדווקא באומרים שהמה בדקוהו אז נאמנים (וכן מוכח מתוספות עירובין דף ל"א שמפרשים כן שהקטן אמר שבדק הוא יעוין שם) וכיון דזה הוה טירחא מרובה לכן רק משום שהוא דרבנן נאמנים ומביא תוספות על זה ראי' שעל כרחך אין פירושו שהמה מעידים שנבדק דהא קתני בברייתא גם קטנים וקטן אין נאמן באמירתו כדאיתא בגמרא גבי תחומין והטעם משום שאין בידו כלל ע"כ מיירי שאומרי' שהמה בדקנוהו

מי הוה מקח טעות המג"א הקשה הא אין המום בגוף המקח א"כ גם בשאר דברים לא הוה מקח טעות וי"ל כיון דהמום הוה בדבר שבמצוה דהשוכר מקפיד שיהא הבית השכור בדוק שלא יהא חמץ בביתו ואולי לו לטירחא מרובה וטרוד ואין יכול לבדוק ובמילתא דאיסורה ומצוה חמיר יותר מדבר רשות והו"א דהוה מקח טעות אפילו איננו בגוף המקח וזה שדייקו ז"ל בלשונם מי הוה כמקח טעות בכ"ף הדמיון ומסיק משום דניחא לי' לא הוה מקח טעות

בתוס' המשכיר בית מפרש הרשב"א דמיירי ששכר בי"ג דאי בי"ד על המשכיר לבדוק, ונלע"ד לולא דברי המפורשים זצ"ל הי' נראה פירושו כיון דשכרו בי"ד ובהכנסת י"ד הי' מוטל המצוה על המשכיר אם גם בודק אח"כ השוכר כיון שלא הוטל עליו מצות בדיקת בית זו השוכר הבודק אינו עושה רק שליחות המשלח והמצוה היא למשלח והשוכר מזכה אותו ובזה באמת הוה מקח טעות דלא שייך בזה ניחא לי' ואפילו למאי דמסיק המג"א בסימן תל"א דקצת מצוה עושה השליח מ"מ משום קצת מצוה דמסייע לו לא ניחא לי' למיטרח ולשלם לכן קאמר הרשב"א דמיירי שהשכירו בי"ג ואז בהכנסת ליל י"ד חיוב המצוה על השוכר לגמרי מוטל וניחא לי' וכו'

ואפילו באתרא דשלומי נמי ניחא לי' למיעבד בממוני', והרמב"ן כתב דצריך המשכיר להחזיר לו דמים, וקשה לי לימא המשכיר להשוכר מי צוה לך לשכור אחד לבדוק ולשלומי בעד בדיקה הי' לך להטריח בעצמך במצוה דהא סתמא כתב הרמב"ן משמע בכל גוונא צריך לשלם אפילו בגברא דאינו טרוד והוא בריא אולם ורש"י נשמר מזה באתרא "דהכל" נוהגין לשכור לבדוק אבל גם זה קשה כי בל"ס הטרודים והחלשים שוכרים ולא כולם ובפרט העניים, ונלע"ד כל הטעם הנה הא דצריך לבטל אחר הבדיקה הטעם שמא ימצא גלוסקא יפה ודעתו עלוי' ואחר זמן איסורו לא יכול לבטלו ופירש"י וחס עליה לשורפה ועובר בבל יראה, והנה אם יש לחוש שמא לא בדוק היטב וימצא גלוסקא יפה אח"כ מכש"כ בשעת בדיקה וודאי בקל שימצא גליסקא יפה ויחוס עליה, והנה אם אחר בודק מה לחוס על גלוסקת חבירו ועוד הלא לכן נשכר ומקבל תשלומין לבדוק ולבער החמץ מן העולם ולא יחוס לכן התקינו באתר ההוא דווקא שיהא תמיד הבדיקה על ידי אחר והוא מנהג משום גדר וסייג והכל מחויבים לקיימו. ניחא לי' לאינש למיעבד מצוה בממוני', ברש"י בכורות דף נ"ח ע"א מפרש רש"י מצוה להתעשר דליעשר, וצריך ביאור כוונת רש"י, הנה הרמב"ן כתב דהמשכיר חייב ליתן בחזרה להשוכר דמי מה שנתן השוכר בעד הבדיקה ובל"ס הוכיח הרמב"ן כן מכח קושית התוס' לקמן דף ו' ע"ב בד"ה בממוניה דהגמרא מסופק בגופא אטרחוהו רבנן