התעוררות תשובה חלק א קג

אם נתן הלוקח דמי כולו ואז יש לחוש כי לא יציל המוכר ואם ימות השור יהא הפסד כולו ללוקח אולי בזה איננו מרוצה הלוקח שיהא קנין גמור, ונלע"ד אם לקח רק בדינר וגמרו ומקנו ואח"כ נתוספו לו אורחים וחזר וקנה בדינרים ואח"כ נתוספו לו עוד אורחים והוסיף עוד לקנות בזה עד שקנה כולו בודאי משחיטין בעל כרחו, וההפסד אם מת ללוקח כיון דבדינר הראשון העמידו על דין תורה וכן בכל פעם והוה קנין גמור על ידי שמוסיף אח"כ כמה פעמים בכל פעם בעד דינר או דינרים לא נתבטל למפרע קנינו ויש לפרש כך דברי סמ"ע וז"ל אם נתן "עד דמי כולו"

וי"ל לסברת מהרי"ל בלצורך מצוה העמידו דבריהם י"ל ה"ה אם לקח כל החביות יין לקידוש או להבדלה כיון דהא קונה אותו משום מצוה גמר ומקנה הגם ששייך בו שמא יאמרו שיאמר שנאנס ונפסד היין ושנשבר וכדומה מ"מ ללוקח שכר מצוה נשאר בידו דחישב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאו אם כן שכר מצוה בידו וכיון דגמר ומקני משום מצוה מקנה גם אם שיהא גם ההפסד לו כסברת מהרי"ל א"כ ה"ה אם קנה כולו

וי"ל לאו דוקא מצוה שנהנה גופו ממנו כגון יין ה"ה בשמן לנר חנוכה ונר שבת וכל המצות הדין כן, והנה אם קנה לצורך אורחים אשר הכנסתם מצוה גדולה יש לומר דמצות הכנסת אורחים מצוה רבה אבל יש להשיב שאין צריך שיתן להם בשר דוקא הגם שמתירין ומקילים כמה דברים מפני הפסד או מפני אורחים מ"מ הלא גם מפני כבוד שבת ויו"ט מקילים ואעפ"כ אין משחיטים אותו בשאר יו"ט או שבת רק בד' פרקים אלו דלא מצוה גמורה הוא דוקא בשר ליתן להם, ואולי יש לו בושה שאינו נותן להם כל צרכם לפי כבודם ומפני זה גמר ומקני

והנה בר"ן איתא שממתינין לשחוט עד יו"ט אבל בב"י וב"ח הסכים לו שלאו דוקא ששוחטים ביו"ט עצמו לכבוד יו"ט אלא בערב יו"ט כדי שיהא מוכן גם לסעודת ליל יו"ט ולבוקר ביו"ט שיהא מוכן לבשל, וראייה נראה לי למה סדר התנא תחלה ערב יו"ט האחרון של חג ואח"כ ערב פסח ועצרת ור"ה ולמה לא נקט כסדר של השנה ר"ה תחלה או יחשוב מפסח רגלים כסדרן אלא מוכח דשוחטים בערב יו"ט ואז ערב יו"ט האחרון הוא הראשונה של השנה כי ערב ר"ה עוד הוא שנה שעברה משא"כ אם נאמר ששוחטים ביו"ט עצמו הוה לי' לנקוט ר"ה תחלה חוץ אם נאמר דקאי על שעת המכירה וקונים בערב ר"ה לכן נקט הראשון ערב יו"ט אחרון של חג הגם ששוחטים ביו"ט עצמו משום דקאי התנא על שעת הקנין

ואיידו דאיירי נלע"ד ליישב קושיא חמורה של תוס' יו"ט ולהסוברים דשוחטים בערב יו"ט ותוספות נתנו טעם דבערב סוכות טרידי בלולב וסוכה כוונתם על עשייתם והכנתם אם כן אדרבה בערב הפסח טרידי יותר לפי מה שמפרש ר"ע ברטנורה בפ"ד דפסחים בשם רש"י דלכן נהגו ואסרו חז"ל במלאכה ערב פסח כיון דטרודים בביעור חמץ מצה ופסח והכנת יו"ט שלא יתבטל מהם על ידי עשיית מלאכה ואעפ"כ מרבין בשחיטה ערב פסח, ונלע"ד ליישב אמת דטרידו יותר בערב פסח אבל השתא דכבר נהגו ואסרו במלאכה ערב פסח משום זה ממילא פנוים הם ויש להם פנאי לכל וגם לשחוט הרבה יש להם פנאי משא"כ בערב סוכות דלא נאסר במלאכה וטרודים גם בשאר כל מלאכות כדרכן ובסוכה ולולב לכן לא הי' להם פנאי

והנה הרי"ף מביא תירוץ של ר"א בשם ר' יוחנן דהעמידו דבריהם על דין תורה דטעם משום נשרפו חטך לפיכך בארבעה פרקים משחיטים בעל כרחו עכ"ל, ותמוה אריכות לשונו, ועוד מאי קאמר לפיכך הלא לפיכך פירושו נתינת הטעם הוא והלא עדיין לא נתן הטעם בזה למה העמידו בד' פרקים אלו דוקא על דין תורה

ויש ליישב על פי הקושיא שהובא בשו"ת כתב סופר שם כיון שלקח רק בדינר משור שוה אלף זוז אם כן נשאר כמעט כולו למוכר ואז יציל המוכר בשלו, אם כן לא שייך כלל גזירה שיאמר נשרפו חיטך אם כן ממילא קונה הלוקח דהא מצינו כמה פעמים היכא דלא שייך האי טעם קנה במעות לחוד כגון אם ביתו של המוכר למשכיר הוא ועוד חילוקים כאלו עיין בחו"מ שם, ונ"ל זה באמת הטעם דהעמידו על דין תורה כיון דלא שייך הך גזירה רק באשר ימות השנה צריך ליתן לו בשר דינר בזמן שישחוט השור בלאו"ה לעצמו וצריך הלוקח להמתין אבל בד' פרקים אלו שצריך ומקפידים דוקא על יו"ט צריך לשחטו מיד אבל אם לא הי' הקנין קנין גמור איכו יכולים להכריח לשחוט זה שורו מפני שצריך הוא לבשר רק כיון דבאמת קנה מדין תורה וגם מדרבנן דלא שייך הך גזירה ולא יכול להמתין דצריך לאותו יום יו"ט לכן משחיטין בעל כרחו וזה קאמר הרי"ף העמידו