הין צדק צט

האדם הפשוטים העוסקים במלאכתם וטרודים על המחיה ועל הכלכלה ואין יכולין ללמוד כל השבוע ועפ"י הרוב אינם בגדר הלימוד כלל וכלל לא ועיקר מצות שבת היא להם בגדר שמירה ושביתה ממלאכה וזהו שומר"י שב"ת והבינוני' אלו הנגידי ארץ שאין עושים בעצמם שום מלאכה ומלאכתן נעשית ע"י אחרים כל השבוע. ובמה תתקיים אצלם מצות שבת הוא רק במה שמענגי' את השבת יותר ממה שמתענגים עצמם בחול. במאכל טוב ומשתה יין. וכסות נקיי'. וע"ז אמר וקוראו עונ"ג ויתר מרעהו צדיק ות"ח שאין עוסק במלאכה בכל השבוע ובמה יודע אצלו השבת כי גם בחול לא נמצא רבוב על בגדיו הנקיים. בשגם מאכלו ומשתה שלו. לא יחסר המזג גם בימי חול לפי כחו. ואין ניכר אצלו מעלת השבת רק בקדושה יתירה שמקדש עצמו במחשבתו ובלימודו. וכה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי. ואמרו אלו שמסרסים עצמם משבת לשבת בחינת נוטרו ליום השביעי זכור ושמור להקם. וזה עם מקדש"י שביע"ו ועז"א איש אשר כברכתו. שכרו הרבה מאוד על פי פעלו. לקוראי עונ"ג אמר כולם ישבעו ויתענג"ו מטובך. לעם מקדש"י שביעי. אמר ובשביעי רצית בו וקדשתו. דהמקדש עצמו מעט מלמטה מקדשין אותו הרבה מלמעלה. ונגד שומרי שב"ת. אמר חמדת הימים אותו קראת זכר למעשה בראשית, כי עכ"פ עושה בזה השומר השבת זכר למעשה בראשית כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלקי' לעשות: ונחזור על הראשונות דאף אנשים הפשוטים אשר לא ידעו ולא יבינו בתורת ה'. ומה גם אלו שהם בחי' קוראי עונג שאין עושין מלאכה בימי החול, ומשוטטים מחשבתם לפקח על כל עניניהם. במשא ומתן שלהם ואינם פנויים לשמוע בלימודים ולהקהילם אל איש המקהיל קהילות. אבל בשבת יכולים הכל לזכות בכתרה של תורה. נמצא דהמצוה של והגית בו יומם ולילה גם ושננתם לבניך ודברת בם לא נתקיימה לא בסוחרים ותגרנים ובעלי מלאכה כ"א באלו שתורתם אומנתם. כמו שדרשו רז"ל בפסוק לא מעבר לים הוא וגו'. ומצות נתינת התורה שתהי' לכל אינשי דעלמ"א. לכל הדרגות בני האדם. לא מתקיימת אלא בשב"ת בזמן שהם פנויים ממלאכתם. וראויי' להקהל ולעמוד על נפשם להיות ניזונים במזון רוחני לימוד התורה כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה. ובזה אמרתי לפרש הכונ' במאחז"ל (שבת דף פ"ו.) ודכול"י עלמ"א בשב"ת נותנ"ה תור"ה. ר"ל לבני העליי' ניתנה התורה בכל ימי השבוע אבל שיהי' ודכולי עלמ' אפי' להפשוטי עם בשבת ניתנה תורה לישראל. ומייתי שפיר ראי' כתיב הכא זכור את יום השבת לקדשו. וכתיב התם ויאמר משה אל הע"ם (דייק') זכור את היום הזה מה להלן בעצומו של יום. אף כאן בעצומו של יום. עירש"י. ולענינינו קאי על שבת דאז שייך לכל העולם נתינת התור'. ולקדשו בתלמוד תורה: ומעתה נדבר על עמודי התורה והעבוד' אשר העולם עומד עליהם. ובמה נזכה מי שאינו בגדר הלומד. גם בעבודת הקרבנו' מי שאינו בעבודה כמו ישראל, אמנם ידוע מאחז"ל הכהנים אוכלים והבעלים מתכפרים. וי"ל במה שמחזיקים להכהנים ע"י המתנות כהונה. וכן אלו הת"ח אשר תורתם אומנתם במה שמחזיקים אותם על התור' שלא יתבטל מלימודו ע"י חסרון פרנסתו. ועי"ז נעשה ממילא גמולו"ת חסדי"ם. ויל"ד דהכי הול"ל עה"ת. והעבודה. וגמילות חס"ד. אמנם חסדים תרתי משמע זה המחזיק גומל חסד עם הת"ח. כמ"ש גומל נפשו איש חסד. וזה הת"ח גומל חסד עם זה המחזיק וכגמולו ישלם לו. דוגמת יששכר וזבולון שעשו שניהם שותפות. כמ"ש ולזבולון אמר שמח זבולון בצאתך לפרקמטי'. ויששכר באהלך אהל של תורה: ונבאר בזה המסורה מובא בבעה"ט על הפסוק ויששכר באהליך. ב' דין ואידך אל תשכן באהלך עולה. ע"ש. ונבס"ד עפימ"ש בכתבי' מזקני הגאון מוהרא"י האבדפק"ק. זי"ע. שנראה לו בחלום אשר גדול כחו של המחזיק ת"ח. מהלומד בעצמו שהמחזיק אין מזיק לו מה שמכוון בעת נתינתו להת"ח דהרי מצותו נעשית מאלי' מכיון שנתן לזה די מחייתו. אבל זה הלומד צריך ללמוד לשמה. ואם לאו לא עשה ולא כלום ח"ו. ופליגא בסברתו