הין צדק ק

על דברי זקני הוא אותנו הגאון ר' הרשלי חריף זצללה"ה שראיתי בשמו לפרש (בספר דגלי הודי' תהלים) הפסוק כי בצל החכמה בצל הכסף. ויתרון דעת החכמה תחי' בעלי'. עפי"מ דאחז"ל (יבמות צ"ו) אמ"ר יהודה אמר רב מה דכתוב אגורה באהלך עולמים וכי אפשר לו לאדם לגור בשני עולמים. אלא אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע יה"ר שיאמרו דבר שמועה מפי בעוה"ז דאמר ר' יוחנן משום רשב"י כל ת"ח שאומרים דבר שמועה מפיו בעוה"ז שפתותיו דובבת בקבר אמר ר' יצחק בן זעירא ואיתימא שמעון נזירא. מק"ר וחיכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים וכו' וזש"א כי בצל החכמה בצל הכסף אעפי"כ ויתרון דעת תורה על המחזיק כי החכמה תחי' בעלי'. להיות שפתותיו דובבות בקבר. עכדפח"ח. וזש"ה כי אלו ואלו דברי א"ח. וי"ל שמח זבולון בצאתך לפרקמטי' אבל אעפי"כ ויששכר באהל"ך. ר"ל מה דכתיב באהל"ך עולמים בעוה"ז ועוה"ב זה אין לו רק יששכר ובזה יש לו יתרון. אבל יש לומר. גם המחזיק יש לו מעלה יתירה על הת"ח הלומד אשר המחזיק א"צ לשום כוונה בנתינתו רק להחיות נפש ת"ח. ואין נפ"מ בכוונתו כי סוף סוף זה החי' את נפש הלומד. אבל הת"ח צריך ליזהר בנפשו ללמוד תורה לשמה. וזש"ה ויששכר באהל"ך תזהר בעצמך ואל תשכן באהל"ך עולה. שלא תלמוד ח"ו שלא לשמה רק באמת ובתמים. ועוד הארכתי בדרוש לשבירת הלוחות. אשר אתי בכתובי' שקנו מקומם הראוי בספרי (מאזני צדק) שחברתי על התורה: ונסיים הדרוש בדבר עוב לבאר מאמר חכמז"ל (מדרש שוח"ע משלי קאפ' י') בשעה שהחכם יושב ודורש וכל העם שומעין לו ועונין איש"ר דאגדתא. הקב"ה מוחל להם עונותיהן של ישראל. ודקדקו רבים בלשון יוש"ב ודור"ש והלא עפ"י הרוב דרך הדורש להיות בעמידה. אמנם נבס"ד דה"ק יוש"כ לשון ותשבו בקדש ימים רבי' ואין ישיבה אלא לשון עכבה שמתעכבין על ידו. שמאריך בדרוש ויושב ודורש וכל העם שומעין לו ועונין אמן יהש"ר, כי מדרך המון עם אשר אפי' אם מתעכב בזמן הדרוש. אבל התאפק לא יוכל עד גמר קדיש דרבנן. ונחפזין ללכת החוצה אבל אם שומעין לו ועונין גם איש"ר מאגדתא אחר הדרשה אז איגלאי מילתא. אשר כוונתו לשמים ואגרא דכלה דוחקא. שדוחק עצמו לשעתו לשמוע הדרשה אז הקב"ה מוחל עונותיהן של ישראל. ובא לציון גואל בב"א: שובבי"ם א. שובו בנים שובבים. ארפא משובותיכם כפל לשונות התשובה. והנה אמרו חז"ל רשעים מלאים חרטות. כי החרטה והתשובה צריך להיות מעומקא דלבא ולפעמים מעכבים חטאת נעורים מלשוב באמת ובלב שלם. וכמש"כ בתהלים ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו. והוא רחום. יכפר עון זה ג"כ. נמצא שצריך האדם לעשו' תשוב' על התשובה הקודמות. שלא הי' באמת ובלב שלם ועימש"כ (בס' מאזני צדק) פרשת נצבים בפסוק. והשבו"ת ושב"ת עד י"א. וזשא"ה שובו בנים שובבי"ם. אף על התשובה מראש אתם צריכים להשיב. ואח"כ ארפא משובותיכ"ם וגומר. וז"ש שם (קפיטל ד') אם תשי"ב ישראל. נאם ה' אלו תשי"ב: א"י. שובו בני"ם שובבי"ם. דמדרך תשובה של בנים אל אבו"ת. הוא מאהבה ולא מיראה כי מדרך האב לרחם על הבנים. ומעט חרטה של הבן חשוב אצל האב כאלו הוי חרטה דמעיקרא. ומדרך האב לתרץ דברי הבן שלא כך וכך היה כוונתו. ומבשרי אחזה אלק. ע"כ אמר הנבי' [ירמי' ג') שובו בבחי' בני"ם שובבי"ם. ואז ארפא משובותיכם ואתרץ את דבריכם ומרידותיכם. עד שיתהפכו מזדונו' לזכיות: וארא. ושמתי פד"ת בין עמי ובין עמך למחר יהי' האות הזה. הנה במסורה פד"ת ג' דין חסר. וב' מלאים. פדו"ת שלח לעמו. והרבה עמו פדו"ת. י"ל דהנה כתב בתהלים קל"ז זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים האומרים ערו ערו עד היסוד בה. ופי' הדרש משה כי לא נגזר הגלות אלא יום אחד. אלף החמישי כל היום דו"ה היא הו"ד. והם עזרו לרעה בגזירות שמדות עד