הין צדק צו

שיר ורננים. א"י בפשטות כתירוץ הטו"ז והלבוש הנ"ל שכיון שלא הי' עיקר הנס מפורסם ע"צ הצלת נפשות ע"כ לא קבעום למשתה ושמחה אלא להלל ולהודות לשמו הגדול וז"ש ומנותר קנקנים נעשה נס לשושנים (עיקר) ע"כ בני בינה ומי שמונה קבעו שיר ורננים. לאפוקי למשתה ושמחה דלא קבעום: זאת חנוכ"ה קורין ליום שמיני של חנוכה ונבס"ד טעם לשבח. דהנה בעטרת זקנים (או"ח סי' תר"ט) כ' חנוכ"ה נוטריקון "ח' "נרות "והלכה "כבית "הלל (אבודרהם) והנה למה דאנן קיימ"ל כב"ה מוסיף והולך. אם כן יום ראשון מדליק אחד ואח"כ מוסיף. נמצא דלא שייך לקרוא שם חנוכיה אלא לבסוף ביום השמיני כשהדליק שמונה. ע"כ קראו ליום זה. זאת חנוכה ע"ש "ח' "נרות "והלכה "כבית "הילל: עוד ירמוז לגמר חתימה טובה של מסירת הפתקין כנודע מסה"ק ועד אותו היום יש פנאי לעורר רחמים וחסדים ולבטל כל גזירות קשות ע"כ צריך להתגבר בתשובה ותפלה וצדקה שע"י מעבירין את רוע הגזירה וזה צו"ם קו"ל ממו"ן שעולה מספרם זא"ת חנוכה וזהו עד יום שמיני של חנוכה. בשם זקני הגאון מוהרא"י ז"ל. לתרץ קושית הב"י דלמה מדליקין ח' ימים הלא בליל' הראשונה ל"ה שום נס, וכבר דשו בה רבים. ההוא אמר. דהנה בימי חנוכה רצו החשמונאים לבטל את ישראל חדש. שבת. מילה. והנה כל השלשה דברים שייכים בחנוכה חודש חל תמיד בחנוכה ר"ח טב"ת גם שב"ת חל תמיד בחנוכה. ע"כ תיקנו שמונת ימים לרמז נגד שמנת ימי מיל"ה. ודפח"ח: בתפלת על הנסים וגומר. ולך עשית שם גדו"ל וקדוש בעולמיך וכו'. דהנה כבר כתבו לפרש הפסוק ה' בציון גדו"ל ור"ם הוא על כל העמים. דהענין הוא כך דאנו עם בנ"י מאמינים בנו מאמינים אשר הקב"ה מלא כה"כ ומשגיח בעליונים ובתחתונים לעשות בהם כרצונו. וזהו בחי' גדו"ל מתתא לעילא. אבל באו"ה אינו כן אלא ור"ם הוא על כל העמים. ובנס חנוכה נתגלה האמת אשר הכל בהשגחה. כי מסרת גבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים וכו'. ובזה יתבארו מאמרי חכמז"ל במס' שבת (דף כ"א:) רב כהנא וכו' משמי' דר"ת נר חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה פסולה ר"ל דהנחה זה מונחת בדעתו דכבוד השי"ת הוא רק למעלה ואין כבודו להשגיח בתחתונים אז פסולה ומיושב גם קושי' התוס' דתני פסולה דלאדם כזה לית ליה תקנתא. וכל באי' לא ישובין. והעיקר להניחה במקום דשלטא בה עינא. להראות לכל השגחת הבורא ית"ש. אבל למעלה מעשרים לא שלטה בה עינא וליכא פרסומא ניסא לידע ולהודיע השגחת הבורא. ולזה מסמיך לי' אידך דר"כ משמי' דרב תנחום. מה דכתיב והבור ריק אין בו מים. מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו. וקשה א"כ האיך כתבה התורה וישמע ראובן ויצילהו מידם אע"כ משום דהשגחת הבורא יסובבנהו יצרנהו כאישון עינו. משא"כ מידי אנשי בחירה דהכל צפוי והרשות נתונה. ע"כ מיישך שייכי הני מאמרים להדדי. וזה נתגלה ונתודע היטב ע"י נס חנוכה. וז"ש ולך עשית שם גדו"ל דמעתה נקרא שמו גדו"ל וקדוש בעולמו. דהרי לעמך ישראל עשית תשועה גדולה ופורקן כהיום הזה שיהי' בב"א: לשבת חנוכה ויהי מקץ שנתים ימים. הנה ימים לכאורה מיותר אמנם י"ל דרמזה התורה החשבון של שנתים ימי"ם. שני פעמים שס"ה. עולה בגי' כחשבון הזה שאמר יוסף לשר המשקים. ועשית נא עמדי חסד והזכרתנ"י א"ל פרעה עם הכולל תש"ל כחשבון הימים שיש בשתי שנים שנוספו ליוסף: חודש טבת דרשה שאמרתי בעיר מולדתי קהילה קדושה קליינווארדיין בבית הכנסת הישנה במקהלות עם ה' אלה ביום שבת קודש ויגש שנת תרע"א זיין טבת שנתכבדתי ע"י הרב