הין צדק צה

א"כ בדין הוא שיטלו שכרם שלא כדרך הטבע מדה כנגד מדה וזה כטבע אלצלם לילך למעלה מהטבע ולמעלה מהזמן א"כ לאה הצדקת ורחל אחותה היו יכולי' להזכיר מעשה נסים דאצלם הוא בטבע אף שלא בזמנם דהם למעלה מהזמן ולמעלה מהטבע אבל אנו יתמי דיתמי אין מזכירין מעשה נסים והיינו דוקא שלא בזמניהם אבל בזמניהם שנעשו פעם אחת בעולם הו"ל כטבע ע"כ שפיר אמרינן הרחמן הוא יעשה לנו נסים וכו' ולכן מסמיך אידך מאמר דרב תנחום דגבי יוסף הצדיק ואחיו שהיו במעלת הצדיקי' שהולכים למעלה מהטבע זה יהי' האות שיהי' ניצול שלא כדרך הטבע כמו שהמה למעלה מהטבע ולמעלה מהזמן. ואצל יוסף הצדיק ענין הזה כטבע לעמוד נגד נחשים ועקרבים באין מיחוש וראובן ידע מזה ע"כ העידה עליו התורה וישמע ראובן ויצילהו מידם: ג. שמעתי מאבא מארי זללה"ה שאמר בשם זקני הגאון מוהרצ"ה חריף זללה"ה לפרש נוסח הזמר ומנותר קנקנים נעשה נס לשושנים. בני בינה ימי שמונה קבעו שיר ורננים דהנה באו"ח סי' תר"ע) הקשה הב"י למה קבעו ח' ימים כיון דבשמן שבפך הי' בו כדי להדליק לילה א' נמצא שלא נעשה נס אלא לז' ימים ע"ש תי'. והטו"ז תירץ דלמפרע אנו רואי' שגם בלילה הראשונה הי' נס. דמצינו בס' הזוהר על פסוק מה יש ליכי בבית. שאין הוא יתברך עושה נס ליתן ברכה. אלא במה שיש כבר בעולם ואפי' הוא דבר מועט אז הוא יתברך נותן ברכה להרבות המעט. משא"כ בדבר ריקן אין שייך בו ברכה לעשות ברי' חדשה. ע"כ ניחא כאן דאלו נדלק כ"מ שהי' בלילה הראשון לא הי' מקום לנס לחול על שום דבר אלא ודאי דגם בלילה הראשון נשתייר ממה שהי' ראוי לה וממנה נשתייר. ועל אותה השיור באה הברכה שנעשה שם נס להרבות אותם וא"כ ראינו שגם בלילה הראשונה נעשה נס עכ"ל הטו"ז. אמנם לכאורה י"ל תי' אחר עפי"מ שהקשו בעט"ז. דלמה לא נדליק תשעה ימים מספיקא דיומא כשאר שני ימים טובים של גליות. אשר ע"כ י"ל דקושי' חדא מתורצת בירך חברתה. דלפי האמת לא הי' הנס בלילה הראשונה כדמקשינן מעיקרא. ועיקר הנס הי' שבעה ימים. והא דעושין ח' ימים. הוא משום ספיקא דיומא (ועי' בסה"ק תולדות יעקב יוסף ובס' ערבי נחל מש"כ בזה) ונחזי אנן איזהו מהשני תי' אמיתי יותר. ובאם נסתכל במנהגן של בני ארץ ישראל שאין עושין שום יו"ט שני דבקיאין בקבוע' דירחא ואפי"ה עושין שמנת ימי חנוכה וע"כ לגביי' ליכא למימר מספיקא דיומא עושין אותן והדרא קושיא לדוכתא. דלא נדליק אלא שבעה ימים. אלא מחוורתא כדשנינן משמי' דהטו"ז. דזה שנשאר קצת בלילה הראשונה ומנותר השמן נעשה הנס שנתברך להדליק שמנה ימים. וזש"א הפייטן דע"כ מוכרח כתי' הטו"ז הנ"ל. ומנותר קנקנים. נעשה נס לשושנים דהרי בני בינ"ה (שרומז לבני א"י דבקיאין בקביע' דירחא דדרשינן מפסוק ומבני יששכר יודעי בינ"ה לעתי"ם שיודעי' לחשוב תקופות, ימי שמונה קבעו שיר ורננים עכדפח"ח: ד. וכשאני לעצמי מה אני אומר עפי"מ דקי"ל (בש"ע או"ח סי' תע"ה ס"ב) ריבוי הסעודות שמרבים בהם הם סעודת הרשות שלא קבעום למשתה ושמחה וכתבו הלבוש וטו"ז דלא דמי לפורים שקבעום למשתה ושמחה משום דעיקר הנס הי' מפורסם להצלת נפשות משא"כ בחנוכה לא הי' מפורסם ע"צ הנס הצלת נפשות כי היונים לא ביקשו נפשות רק ההכנעה והעברת הדת ורק בהנרות הי' הנס מפורסם ע"כ קבעו להלל ולהודות לשמו הגדול. וכתב הרמ"א שם ונוהגין לומר זמירות ושבחות בסעודות שמרבים בהם ואז הוי סעודת מצוה. והנפ"מ למה דמבואר (בפסחי' פ"ג) תניא רשב"א אומר כל סעודה שאינה של מצוה אין ת"ח רשאי לסעוד ממנה ע"כ הת"ח הרוצה לסעוד בסעודת חנוכה צריך לומר שירות ותשבחות ואז הוי סעודת מצוה שיכול להנות ממנה. וז"ש הפייטן יונים נקבצו עלי. אזי בימי חשמנים. ופרצו חומות מגדלי. וטמאו כל השמנים (שהוא העדרת קיום מצות הדלקה בבית המקדש) ומנותר קנקנים. נעשה נס לשושנים (ר"ל עיקר הנס שנעשה לשושנים הי' מזה שנותר אחד שבקנקנים) ע"כ בני בינה (ר"ל ת"ח הרוצים לסעוד בסעודת שמרבים בהם) ימי שמונה. קבעו