הין צדק צד

סי' תרכ"ג) שהוא סמוך לשקיעת החמה חלק שניי' לה. בהו"ר ושמיני עצרת. שהוא רגל בפני עצמו. וכמבואר בזוה"ק שאז ג"כ הוא גמר חתימה טובה. וזה שרמזו משתשקע החמה עד שתכלה רג"ל ר"ל רגל של שמע"צ. וזה יש לרמז גם בתיבת נעילת שע"ר בנוטריקון "עד "שתכלה "רגל. והיינו הך. דמצות נ"ח. והנה זמן התחלת החתימה לטובה. הוא ביום הכפורי' שהוא ביום י' תשרי שעולה בגימ' כחשבון הזה של עשרים אמה. ר"ל עשרים פעמים אמ"ה עולה בגימ' י' תשרי. לכן עד עשרים כשרה. למעלה מזה פסולה משום דלא שלטא בה עינא. ר"ל עיני השכל אינם משיגים הטעם למה הדברי' רומזים. אבל עד עשרים אמה שלטא בה עינא. להשכיל שמורה באצבע על הנ"ל. לחשבון של י' תשרי זמן התשובה ונשוב אל ה' וירחמינו ולזה תסמוך מספר טפ"ח לפת"ח וכוללם יחד שיעלה בידך מספר שופ"ר. ב. עוד במאמר הנ"ל ונקדים ליישב קושיית התבו"ש בהא דקיימ"ל בסי' תרפ"ב שכח עהנ"ס שברכת המזון ויאמר הרחמן הוא יעשה לנו נסים כמו שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. ובתבו"ש מקשה ע"ז מש"ס (ברכות דף ס'.) דאמו במ' היתה אשתו מעוברת ואמר יה"ר שתלד אשתי זכר הר"ז תפלת שוא. ופריך מהא דלאה דכתיב ואחר ילדה בת ותקר"א שמה דינ"ה. מאי ואחר אמר רב לאחר שדנה לאה דין בעצמה וכו'. אם זה זכר לא תהא אחותו רחל כאחת השפחות מיד נהפכה לבת וכו' ע"ש. ומשני אין מזכירין מעשה נסים. ועי' מש"כ מורי ז"ל בייטב פנים לחנוכה אות כ"ו. וע' בס' קדושת יו"ט. ונראה בס"ד לחלק דע"כ לא אמרו דאין מזכירין מעשה נסים אלא שלא בזמנו. אבל באותו זמן שנעשה הנס הוא מוטבע בהזמן לעורר הזמן כמש"כ בסה"ק עה"פ והימים האלה נזכרי"ם ונעשי"ם בכל דו"ד שע"י הזכירה נתעורר הזמן בהנסים כידוע זה מפי סופרים וספרים הקדושים מלאים מזה אשר ע"כ בחנוכה שהוא זמן המסוגל בנס אז גם אם נתעורר עוד הפעם הו"ל כדרך הטבע שיתעוררו נסי' בזמן הזה ג"כ. וזש"א הרחמן הוא יעשה לנו נסים כמ"ש לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. אבל שלא בזמנו אין מזכירין מעשה נסים. ואפשר אלו הי' יכול לידע ולצמצם תפלת לאה מתי היתה אה"נ דלא הו"ל תפלת שוא. אמנם כ"ז אם הוא מאמין שיש בכח הזמן לעורר הנסי' שהיו לאבותינו בימים ההם. אבל נר חנוכה שהניחה (ר"ל בדעתו מונח ליסוד מונח שהיא) למעלה מעשרים אמה. ופרש"י דלא שלטא בי' עינ"י. שכל והוא למעלה מהטבע שיהי' עוד נתעוררו הנסים ההם אז פסולה. וכמ"ש בס' ייט"פ לפרש. בש"ס הקורא את המגילה למפרע ר"ל על העבר ואינו מאמין על העתיד שיהי' ג"כ כנ"ל לא יצא. וזה י"ל דהיינו טעמא דקיימ"ל כמ"ד מדליקין מנר לנר דהעיקר שהאמונה תהי' חזקה בלבו כיתד שלא תמוט שע"י הדלקה זו יזכה להדלקה מנר לנר אחר כיוצא בו כמש"ע נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. אבל אם אינו בגדר אמונה זאת אלא שהוא מונחת אצלו הנחה גמורה למעלה מעשרים אמה ולא שלטה בה עינא השכליות אז פסולה. ובזה מיושב היטב קושית התוס'. וז"ל וא"ת הול"ל ימעט כמו גבי מבוי דאמר התם מבוי דרבנן תני תקנתא. ולהנ"ל א"ש מאוד דע"כ לא מהני תקנתא אלא במקום דהקפיד על המעשה. אבל הכא דבכוונה ורעותא דלבא תליא מילתא. ל"מ תקנתא: ועפ"י הדברים האלה יובן היטב גם אידך מאמר דר"כ בשם רב תנחום מ"ד והבור רק אין בו מים ממשמע שנאמר והבור רק א"י שאין בו מים אלא מת"ל אין בו מים. מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו. ולכאור' קשה קושי' הזוהר מאי הצלה הוא זה דכתבה התורה ויצילהו מידם. אמנם להנ"ל א"ש דלכאו' יש להקשות למה דאסיק בגמ' אין מזכירין מ"נ א"כ לאה גופי' האיך לא חששה להזכיר מעשה נסים. אמנם הדבר נכון דכ"ז שכתבנו לחלק בין דבר שנזכר בזמנו לשלא בזמנו הוא ברוב עם מהפשטנים שאין עבודתם רק בדרך הטבע ע"כ אין יכולין להזכיר מעשה נסים רק בזמנם שנעשו אז בימים ההם דאז הנסים באים בטבע כמו שנעשה לאבותינו. אבל במעלת הצדיקי' ההולכים לפני ה' למעלה מהטבע