הין צדק צג

הגזרי"ם האלה. להעבי"ר מעלינו ומעל כל בית ישראל כל גזירו"ת קשות ורעות שנגזרים. ולגזור עלינו גזירות טובות ישועות ונחמות. עכדפח"ח בקצת המתקת הפסוקים האלה. והנה לספר גודל צדקתו מי יוכל. מדת טובו וענותנותו. ועבודתו באמת ובאהבה ושמחה. ותיקון חצות שלו. ותהלים כולו הי' רגיל לומר ביום השוק. עבור סוחרי עמינו בנ"י המטלטלים בטירחא יתירא. למען לא יגעו לריק ח"ו שירויחו במסחרם. ולימוד מוסר לתלמידיו ה"קרים. ותפלתו עבורם בפרנסה טובה בכל מקום שהם. וברכם בשתי ידיו על ראשם. ואמר שמכוון בתפלתו שאל יארע תקלה על יד"ו. ר"ל במי שמשים ידו מל ראשו לברכו שינצל מכל רע. וחיבר חיבורים יקרים הלא המה (ס' מלל לאברהם על התורה כת"י.) והוא בדרך דרוש ורמז. ופשטי מקרא. וס' פני יצחק על מס' הש"ס ברוב הסוגיות (גם על חו"מ ואהע"ז כת"י.) ויען כי לא זכיתי אז בשעת מעשה להספידו בפניו יה"ר שתהי' זאת נחשב כאלו קיימתי בו מצות הספד כהלכה: ועתה נבוא העיר. ונבאר דברי המדרש רבה (פרשה נ"ה) וז"ל. אמ"ר לוי בר חיתא שני פעמים כתיב לך לך. ואין אנו יודעים אי זו חביבה. אם הראשונה אם השניי'. מן מה דכתיב ולך לך אל ארץ המורי'. הוי שניי' חביבה מן הראשונה: עכ"ל המד"ר. ונבס"ד עפי"מ שכתב מחו' הרב הגאון מוה"ר יהודא מודרין ז"ל בס' פרי העץ פ' לך, ביאור דברי המדרש ולמה לא גילה לו מיד כדי ליתן לו שכר על כל דבור ודבור ועל כל פסיעה ופסיעה. הענין הנה אברהם אשר מצד גודל תשוקתו לאלקיו לעשות רצונו הנה הי' עושה קפיצת הדרך להגיע תיכף אל המקום. כי אף אליעזר עבדו הי' יודע לעשות כן. כמו שדרשו חז"ל עה"פ ואבוא היום אל העין. א"כ כש"כ אברהם שהי' יכול לעשות קפיצת הארץ. אכן נראה דאין שייכות לעשות קפיצת הארץ רק באם יודע המקום שצריך לילך לשם. וזהו הכוונה שלא גילה לו המקום מיד כדי לחבבה עליו. וליתן לו שכר על כל פסיעה ופסיעה. ועיי"ש שכ' לדרכו דפח"ח. ולענד"נ עפ"י דרכו. בדרך אחרת. דכ"ז שייך לומר בלך לך מארצך אל הארץ אשר ארא"ך. אבל בלך לך א"ל אר"ץ המורי"ה. שגילה לו את הארץ שהיא ארץ המורי'. והי' יכול לעשות קפיצת הארץ. ואפי"ה כתיב ביום השלישי וישא אברהם את עיניו. ולא עשה שום תחבולה להיות לו קפיצת הארץ. ואעפ"י דכתיב בי' וישכ"ם אברה"ם בבוק"ר. שהי"ל השתוקקת להמצוה עד שהשכים בבוקר. ולמדנו מכאן זריזין מקדימין למצוה ואפי"ה לענין הפסיעות לא עשה שום התפעלות לקפוץ על הגבעות. כי כבר למד מענין שכתיב לך לך מארצך אל הארץ אשר ארא"ך. שמצאתי לזקני מוהרא"י. שכתב בשם חותנו הגאון מוהרצ"ה חריף ז"ל. הטעם כי לגבי המצוה הוא לפום צערא אגרא. ול"ש לקצר הדרך דלא לעבוד קוב"ה ניסא למגנא להקל צערא. ובכאן שכתיב ולך לך אל ארץ המוריה. ולא עשה השתדלות לקצר הדרך זהו הנסיון גדול וע"כ השניי' חביבה. שהי' ידע לכוון אל המקום ארץ המורי' לעשות קפיצת הארץ אלא לפום צערא אגרא דכל פסיעה ופסיעה (עי' מ"ש זקני ז"ל מזה בס' מלל לאברהם בפ' לך לך.) ע"כ אני אומר לך אהובי מירי זקני לך בשלום תנוח על משכבך. הרבה נצטערת בעוה"ז והיית מקבל היסורים באהבה. ע"כ שכרך הרבה מאוד. ויה"ר שתהי' מליץ יושר ומגיד זכות כמו שהיית רגיל להיות מליץ טוב לישראל. בעוה"ז. כן תגן על עמך ישראל בשלומך. ונזכה לראות פניך המזהירים כזוהר הרקיע. בזמן התחייה עם כל מיתי עמך ישראל ברחמים. ובא לציון גואל בב"א: חדש כסליו לחנוכה בכ"ה לחדש כסליו א. במס' שבת כ"א ע"ב אמר רב כהנא דרש רב נתן בר מניומי משמי' דרבי תנחום נר של חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה פסולה כסוכה וכמבוי. הנה במספר עשרים אמה י"ל דרמזו חכמז"ל למה דמבואר בסה"ק דימי חנוכה הם סוף לימי הנוראים בחתימה טובה. וזה נראה לי הרמז בדברי חכמז"ל מצותה משתשקע החמה, ר"ל דמצות נ"ח הוא מחלקי גמר החתימה. שהוא בעת נעילת שע"ר ביוה"כ שקיימ"ל (בש"ע או"ח