הין צדק צא

אשר תורתם אומנתם ולשמחה מה זו עושה ע"כ תיקנו חכמז"ל לשמוח בשמחת התורה כדי שיהיו כל ישראל בשמחה. ובפרט אם בעה"ב מחזיקים הני ברכי רבנן דכשלי דאז חג האסיף של התבואות השדה וגמרה של תורה הכל שוין לשמחה. ושפיר מצלינן זמן שמחתינו בכלל ישראל: א"י. דהיינו טעמא שנתקנה גמרה של תורה עם ההתחלה ביו"ט אחרון של החג הסוכות שהיא זמן שמחתינו חג האסיף. ע"ד אם אין קמח אין תורה. ואם אין תורה אין קמח. והא בהא תליא: עוד י"ל. ע"ד שכתבתי בפ' האזינו לפרש הכתוב נתת שמח"ה בלבי מעת דגנ"ם ותירושם רבו. כי זה העדות אשר שמרו ישראל התורה דאל"ה והאדמה לא תתן יבולה. ועיקר שמחת הוא קיומה. ע"כ לאחר חג האסיף שייך שמחת תורה: א"י. דהנה מבואר במשנה (אבות פ"ו.) כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל וכו' היינו מדת הסתפקות ועל הארץ תישן. וגם אמרו עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי. וזה גופה יכולין אנו ללמד מסוכה שאמרה התורה צא מדירת קבע לדירת עראי. ע"כ קבעו תיכף לסוכה שמחת התורה לגמרה ולהתחלתה מחדש שמי שמקיים את מצות סוכה כתיקונה יכול לזכות בכתר תורה: לשבת בראשית א. בפרשת בראשית. כתיב ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו. כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלקים לעשות. אלה תולדות השמים והארץ. נבס"ד סמיכות הפסוקים. עפ"ד האוה"ח הק'. דשבת הוא המחי' כל ששת ימי המעשה הבאים לקראתינו לשלום. ולולא השבת הי' מחזיר לסוף ששת ימים כל העולם לתוהו ואח"כ בא שבת בא מנוחה שלימה שאתה רוצה בה ונותן חיות ונפש החיוני עוד לששה ימים. ולזה אמחז"ל כל המקדש וכו' ואומר ויכולו וכו' כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית, כי ע"י שמקדש על השבת מתקיים העולם לעתיד ואין לך שותף גדול מזה. וזה שא"ה ויקדש אותו כי בו פי' באמצעות יום זה שבת מכל מלאכתו אשר על ידו ברא אלקים לעשות אלה תולדות השמים והארץ וגו' בהבראם אותיות אברהם. עי' בעה"ט. גם במסו'. ויברך אלקי' את נח. ויברך אלקי' את יצחק. דר"ל כמש"כ האוה"ח כי מיום שברא אדם לא חסר העולם דבר המעמיד צדיק יסוד עולם וכו'. נח שם אברהם. וז"ש גם כאן באברה"ם ויברך בזכות נח. ובזכות יצחק. שומרי שבת שבכל דו"ד: ב. בפרשת תשא. ושמרו בנ"י את השבת וגו' ביני ובין בני ישראל. אות היא לעולם כי ששת ימים עשה ה' את השמים וא"ה. וביום השביעי שבת וינפש. יש לפרש בהקדם דברי הגאון (ביער"ד חלק ב' דרוש ג'.) בחילוקי טעמי' שבדברות הראשונות משום כי ששת ימים עשה ה' וגו'. אף האומות בכלל שמירה וכו'. ולכן בדברות ראשונות שאלו לא חטאו ישראל. הי' חרות על הלוחות חירות ממלכיות ושיעבוד גליות. אין קפידא אם הי' או"ה שומרי שבת כי אין צורך להגנה מאו"ה. ולכן נאמר הטעם כי ששת ימים וגו'. אבל בדברות אחרונות שכבר חטאו ונגזרו לגלות. ראה הקב"ה ליתן לישראל לבד השבת. מבלי ישבתו בו זרים כדי שיהי' להם למגן ומחסה מהאומות ע"י זכות שמירת שבת. שלזה מסוגל השבת כמאחז"ל אלו שמרו ישראל שבת ראשונה אין כל אומה ולשון יכולין לשלוט בהם. וכן נאמר שם הטעם כי עבד היית במצרים. וא"כ לא שייך זה באו"ה עכדפח"ח. נמצא דטעם האמיתי לשבת הוא על שבת בראשית בריאת העולם כי בו שבת. אך ורק לנגד או"ה כתב הטעם כי עבד היית במצרים וכנ"ל. וזשא"ה ושמרו בני ישראל דייקא את השבת לעשות את השבת לדורותם ברית עולם ביני ובין בני ישראל (לאפוקי אומות העולם) אות הוא לעולם כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש: ג. ושמרו בנ"י את השבת וגו' וסמיך לי' ויתן אל משה ככלותו. י"ל ע"ד לכה דודי לקראת כלה פני שבת נקבלה. שהוא דוגמת הקבלת חתן וכלה: