הין צדק פט

אבל מאז והלאה צריכי' אתם להתפלל על עצרת הגשמים. דמן החג ואילך זמן גשמים היא. כמבואר בהרע"ב (פ"א דתענית מ"ב.) ושמעתי מאבא מארי ז"ל בשם צדיק אחד דתהלים נוטריקון "למטר "השמים "תשתה "מים ועד"ז יש לי לפרש הכתוב בתהלים (ק"ו) מי ימלל גבורו"ת ה'. ר"ל גבורות גשמים. וימלל מלשון מוללין מלילות. או מי שרצה למלל (לספר) גבורות ה'. ע"י הגשמים בשעה שהעולם צריך להם. ישמיע כל תהילתו יגמור כל ספר תהלים. וזה שמרומז דבר זה באורייתא בפרשת ביום השמיני עצרת תהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו. ולא תצטרך להשקות ברגליך גן הירק. אלא כנ"ל. למטר השמים תשתה מים. וזה שמרמז הפסוק דע"י תהלים. יכולין לפעול זאת. ועד"ז יש להבין מה שנוהגין העולם בליל הו"ר שלפני' לגמור כל ספר תהלים כי היא ע"ד תפלה קודם התפלה על הגשמים. וכן ביום הושענא רבא בהושענות אחרונות. בחבטת ערבי נחל מסיים כל התפלה על המים. ומנהגן של ישראל תורה הוא: בהפטרה ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה' וגו' לאמר ברוך ה' אשר נתן מנוחה לעמו ישראל וכו'. יהי ה"א עמנו כאשר הי' עם אבותינו אל יעזבנו ואל יטשנו. להטות לבבינו אליו ללכת בכל דרכיו ולשמור מצותיו וחקיו ומשפטיו אשר צוה את אבותינו הנה התפלל בכאן שלמה המלך ע"ה. על כל הטובות עולם הזה. ועוה"ב. בשמירת חקים ותורה ומצות. אבל שלא יחשוב האדם לעשות הטפל לעיקר. ועיקר לטפל, ע"כ רצה לגלות דעתו ורצונו שהעיקר אצלו בדבר הנוגע לחיי עולם הבא. כשמירת המצות וחקים ומשפטיו אשר צוה את אבותינו. ובמה דסיים פתח ברישא. ויהיו דברי אלה אשר התחננתי לפני ה' דייקא קרובים אל ה"א יומם ולילה. להגות בתורתו יומם ולילה. ואח"כ. לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו. בעניני חיי שעה. ברוך ה' יום יום: במוסף. בתפילת גשם. זכור משוי בתיבת גומא מן המים. נמו דלה דלה והשקה צאן מים. סגוליך עת צמאו למים. על הסלע הך ויצאו מים. בצדקו חון חשרת מים. תימה לי דמשה רבינו ע"ה צדקת ה' עשה וגו' ולא חטא מעולם רק בהכאת הסלע. ולא מצא הפייטן להזכיר צדקו אלא בדבר זה שנכתב בתורה לחטא. יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל. לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם. וכאן הוא אומר. על הסלע הך ויצאו מים בצדקו חון חשרת מים. ואחד רצה לתרץ דקאי על הכאת הצור. אבל ז"א דכאן מזכיר הסלע. אשר ע"כ לבי אומר לי. דבכוון הזכיר הפייטן בכאן הכאת הסלע, והוא דלכאורה נלאו המפו' לבאר בטוב טעם משה רבע"ה בהכאת הסלע. וחלקי אמרה נפשי. ואח"כ מצאתי למורי בויט"ל פ' וארא. בשם אחיו ז"ל כעין זה. דכוונת משה רבע"ה הי' עבירה לשמה שלא יהי' קטרוג על ישראל שהסלע שומע בקולו והם לא ישמעו בקולו. ע"ש. ואני אמרתי דכוונת משה רבע"ה הי' להבא שמא אף משיראו איך הסלע נותן מימיו. יראו ולא יקחו מוסר לנפשם כמו המרגלים שלא לקחו מוסר ממרים שדברה במשה ונענשה. שמא גם בני ישראל. יראו ולא יקחו לעצמם מוסר לשמוע בקול ה'. ואז ח"ו יהי' גדול עונם מנשוא. והשתא א"ש הטעם למה נענש משה כיון שעשה עבירה לשמה במסירות נפש גדול כזה לתלות החטא בו. אמנם חטאו הי' על שחשד בכשרים ישראל קדושים שיהיו במדרגה פחותה כזאת שאף משיראו הכאת הסלע. לא יקחו לעצמם מוסר השכל לזה נענש. ועד"ז כתב מורי ז"ל בקדושת יו"ט בפ' ויחי גבי יעקב כשרצה לגלות הקץ דבעתה. א"כ ס"ל דלא יהיו בבחי' זכו אחישנה לכך נסתלקה ממנו השכינה. ע"ש דפח"ח. והנה אנן קימ"ל שכר מצוה בהאי עלמא ליכא. וכתבו בסה"ק בהאי עלמא כולה לא שויא לערך שכר מצוה אחת ממצות הי"ת. אבל כתבו דזה דוקא במצות השם יתברך. אבל במצוה דרבנן או מה שמוסיף האדם גדרים וסייגים לעצמו בזה יש שכר בהאי עלמא. והנה אם האדם עושה עבירה לשמה. דגדולה ממצוה שלא לשמה. עכ"פ יש לה מעלה שמגיע שכרה בהאי עלמא. דזה ודאי לא צוה השי"ת לעשות עבירה ולכוון בה לשמה והוא בעצמו עשה זאת מדעתו ורצונו. למען השי"ת. ע"כ מגיע