הין צדק פח

עכ"ל. ולא זכר כלל מכפילא. אשר ע"כ לבי אומר לי. דקושי' חדא מתורצת בירך חברתה. דלעולם לא רמז דוד המלך ע"ה רק י"ב הילולים. לי"ב חדשים ולא אצטריך לדוחקא על שנת עיבור מטעם שאנו כופלין פסוק כהת"י הללוי' בפסוקי דזמרה, דבלא"ה א"ש. דעל ר"ח תשרי לא אצטריך הלולא. דאז א"א הלל. נמצא דהללוהו בנבל וכנור קאי על. חשון. דמדה בתורה אם אינו ענין לר"ח תשרי. תנוהו ענין לר"ח מרחשון. וקאי הללוהו בתף ומחול על ר"ח כסליו זמן כפרה ומחילה כמו יוה"כ, כמבואר בלקוטי צבי החדש כשלא עשה תשובה ביוה"כ ממתינין לו מהו"ר עד ר"ח כסליו כמו שפי' הקדוש ר"ר אלימלך אז תשמח בתולה אלול במחול (ע' בני"ש) וי"ל הללוה"ו בת"ף ומחו"ל עה"כ בגי' הפיתקי"ן רמז לחנוכה זמן מסירת הפיתקין: ובזה ארווחנא עוד להוסיף קמחא ומיא. דהשתא אתיא הללוהו במינים ועוגב. לר"ח טבת, הללוהו בצלצלי שמע. לר"ח שבט. הללוהו בצלצלי תרוע"ה לר"ח אדר. כהתה"י הללויה. לר"ח אדר שני. ויהי' ראי' למש"כ בסה"ק בשם הרה"ק מבעלז לפרש הכתוב בפ' מקץ. כי לולא התמהמנו כי עתה שבנו אפי' אם ח"ו שנתמהמנו בחודש אלול ולא עשינו תשובה שלמה כי עתה שבנו ז"ה. בחודש הי"ב שגי' ז"ה. פעמים שחל פעמים בשנה דהיינו אדר ראשון ואדר שני עכדפח"ח וש"י (ועי' מש"כ בדרושי לחודש אלול בפ' זה) ע"כ א"ש דרמז דוד המלך ע"ה ראש חודש אלול בהללוהו בתקע שופ"ר והללוהו בצלצלו תרוע"ה לר"ח אדר א' ולאדר שני רמז בפסוק כל הנשמה תהלל י"ה הללוי'. חזק: הושענא רבא גולה וסורה. רצונו לומר דכנסת ישראל אומרת זאת איך שע"י מה שגולה עי"ז סורה כי עניות מעביר את האדם ע"ד קונו ובפרט ע"י עול גליות זה כמה מאות ואלפים שנים כמש"כ בסליחות לער"ם אם סררו כפרה מרוב עתים וימים נא כל מדה נכונה וכו' למה לנצח תשכחינו תעזבינו לאורך ימים ע"כ מתנצלת ג"כ גולה וסורה הושענא: דמתה לתמר. הושענא י"ל כי מבואר בסה"ק תולדות יעקב יוסף בשם הבעש"ט שפ"א ראה את המלאך מיכאל שהמליץ בעד ישראל אשר כל העונות והפסלנות שעושי' הכל למען השי"ת לעשות שידוך עם ת"ח או לעשות צדקה ע"ש בסוף הספר בהשמטה לס' דברים. והנה רש"י כתב דתמר לשם שמים נתכונה במה שעשתה עצמה כזונה כדי להעמיד מלכות מבית יהודה עכ"א אף שע"י מה מה שגולה וסורה מן הדרך אבל דמתה לתמר מה תמר לשם שמים נתכונה אף כנס"י לשם שמים מתכונת אפי' בפסלנות שלה כמו שהמליץ מיכאל אפוטרפסא רבא דישראל, ע"כ אנו שואגים הושענא: שמיני עצרת בפרשת ראה חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים וגו' ושמחת בחגך וגו'. והיית אך שמח. (ובסוכה דף מ"ח) ת"ר והיית אך שמח. לרבות לילי יו"ט האחרון. ועי' בהגהות הגאון מוהרצ"ה חיות. בשם הגאון ר"א ווילנא ז"ל דבאמת ביו"ט הראשון של חג הי' מצות סוכה, לולב. ושמחה. וכאן כתיב אך שמח דהיינו מיעוט רק שמחה. והיינו לרבות לילי יו"ט אחרון דאין שם סוכה ולולב. ועכ"פ הוא מרבה לשמחה ודפח"ח וש"י. וחלקי אמרה נפשי בשנדקדק בלשון לילי יו"ט לשון רבים הוא לרבות שני יו"ט של גליות. לרבות אותם לשמחה. אבל בהעלות על לבנו שיש שני יו"ט. ואעלה את ירושלים על ראש שמחתי. אז ממילא והיית אך שמח יהי' מיעוט וצמצום בשמחתך כי אין השמחה בשלימות כראוי: ביום. השמיני' עצרת' תהיה' לכם' כל' (מלאכת עבודה ל"ת) הס"ת הם תהלי"ם. וי"ל דהנה בשמיני עצרת קיימ"ל דמזכירין גבורות גשמים ביום טוב האחרון של חג היא שמיני עצרת. וי"ל דעצרת מלשון עצירת גשמים כמו ועצר את השמים ולא יהי' מטר. ור"ל עד ביום השמיני עצרת (הגשמים) תהי' לכם ולא תתפללו על הגשמים