הין צדק פז

דאתה צריך לעשות ולקיים העשה לה') אז הפרו תורתיך הלא תעשה: א"י. בכוונה דעת לעשות לה' עפימ"ש הרמב"ן בטעם עשה דל"ת. משום דיגדיל תורה ויאדיר ואם מקיים הל"ת בזה לא ניכר פעולתו. והאדם נברא לעשות. ולתקן זה העולם. ע"כ עשה דוחה ל"ת. וז"ש עת לעשות לה' הפרו תורתיך: א"י. עת לעשות לה'. הפרו תורתיך הל"ת. משא"כ כשעלה במחשבה לעשות מחשבה טובה מצרפה למעשה. וכאלו קיים העשה מעת (שעלה במחשבה) לעשות לה'. והל"ת אינו עובר דמחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה. ע"כ הפרו תורתיך. עדל"ת: שם קרבו רודפי זמה. מתורתך רחקו עפ"י הרמב"ם אין תאות עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה. וז"ש קרבו רודפי זמה משום דמתורתך רחקו: שם רחוק מרשעים ישועה כי חוקיך לא דרשו וגו' עי' מש"כ בזה. בשם אבא מארי ז"ל בדרוש לר"ה: שם שש אנכי על אמרתיך כמוצא שלל רב. י"ל עפ"י מה דמעיד החוש בכל דבר אין שמחה כמו בהשקפה ראשונה. ואח"כ שקטה וכן המוצא שלל רב בעת וברגע ראשונה שהיא מוצא את השלל. נתפעל ונרגש בכל איברי'. וז"ש דוד המע"ה דהתורה היתה אצלו תמיד בבחי' זו אשר שש אנכי על אמרתיך כמוצא (ברגע ראשונה) שלל רב: קכח. שיר המעלות אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו. יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך וגו' הנה כי כן יבורך גבר יר"א. רצוני לומר אם כן הוא מעלות והשגת הטובות לאיש ירא אתה'. א"כ מי שרוצה לברך את חבירו א"צ לפרט לו כל פרט ופרט. רק יבורך גבר ירא ה'. בזה יבורך גבר שיהי' ירא ה'. בזה וממילא ישיגהו כל הטובות האמורות. שמעתי בשם זקני הגאון מוהצ"ה חריף זצללה"ה: קמה. קרוב ה'. לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת פירוש האריז"ל ידוע. בלשון עבר ועתיד. וחלקי אמרה נפשי, דהנה בנוהג שבעולם. אדם שיש לו בקשה. או חולה בביתו הולך אצל חכם העיר שיבקש עליו רחמים. כמבואר בש"ס (ב"ב קפ"ז ע"א) אשר ע"ז אמר הכתוב קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת. רצונו לומר להקורא את השם ית' לכל (הצדיק) אשר יקראוהו באמת. בשם קרוב ה' לכל: קנ. הללוהו בתוף ומחול. י"ל עפי"מ שכתב מורי בס' ייט"פ במאמר שירת דודי (לחדש אלול אות ד'.) בשם זקני הגאה"ק ר' משה טייטלבוים זללה"ה. טעם לתקיעת שופר באלול. משום דכתב בשבולי הלקט בהללוי' הללו אל בקדשו. נאמר י"ב פעמים הללו כנגד י"ב חדשים. נמצא הללוהו בתקע שופר הוא על אלול, עכדפח"ח. נמצא הללוהו בנבל וכינור הוא תשרי וכו'. וכופלין כל הנשמה תהלל על שנה מעוברת שיש לה י"ג חדשים עכ"ד. בית יוסף. ופרישה. סי' תכ"ב. ולכאורה יש לי בזה תימה רבתי. דהרי מבואר בש"ס (ר"ה ל"ב) דאין אומרים הלל בר"ה דאמר ר' אבוה אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה מ"מ א"א ישראל שירה לפניך לא בר"ה ולא ביוה"כ. א"ל אפשר אני יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים לפני נפתחין וישראל יאמרו שירה. והכי קיימ"ל בטוש"ע (או"ח סי' תקפ"ד) א"כ לא אצטריך לי' הילולא דר"ח תשרי. (ואח"כ הראוני שכן הקשה הפר"ח סי' תכ"ב) ותו קשיא הא מילתא דכתבו וכופלין כל הנשמה תהלל וגו' על שנה מעוברת שיש בה י"ג חדשים. ותמוה לי דהרי לא אמרו רבנן בכפילא. אלא בפסוקי דזמרה משום דהוא סוף פסוקי דזמרה. וכן כופלין שם ה' ימלוך לע"ו משום שהוא סופה של שירה וגמרנו אותה. אבל דוד המע"ה לא קבעה לכופלה בספר תהלים שלו. גם לא נמסרה במסורה כלל לכפול פסוק זה. כמו שיש בשאר כתובים בתנ"ך (בסוף איכה. קהלת וכדומה. ומשום אל תעמד בדבר רע.) ובזה אין זכר לכפול כלל וכלל לא. והאיך שייך לומר שדוד המע"ה רמז דבר זה בתהלי'. והיום בפתחי ספרים מצאתי דאתאי לידי בספר (הכלבו סי' מ"ג) וז"ל ומצינו סמך לקריאת ההלל בר"ח. שרמזו דוד במזמור הללוי' הללו אל בקדשו. שיש בו יו"ב פעמים הללו'. כנגד י"ב חדשים ומשמע הללו אל בקדשו על קידוש החדש.