הין צדק פו

דאי כדבריהם. יעשו עגל בחורב וישתחוו למסכה למפרע. דלדעת משה רבע"ה נמצא דחטא העגל לא הי' חטא כלל. דלי צוית ולא להם. אבל לדבריהם של קרח דתן ואבירם למפרע. יעשו עגל בחורב דלדידהו נחשב לחטא העגל. משא"כ אליבא דמשה רבע"ה לא הי' נחשב לחטא העגל. דלי צוית ולא להם: ועד"ז שמעתי שיש מי שמפרש בס' שם משמואל) גם בר"פ דברים דמקדים וחצירות מחלוקת קרח. ואח"כ ודי זהב מעשה העגל. ולדרכים הנ"ל אתי שפיר מאוד. וא"צ להאריך: קז. אוילים מדרך פשעם ומעונותיהם יתענו וגו'. י"ל דקורא להם אוילים עפי"מ דאחז"ל במס' () אין מדה"ד פוגע בנפשות תחילה אלא בתחילה בא בנזקי ממון ואח"כ ח"ו ביסורי הגוף. ואם ח"ו לא ישוב. אז בא עלי' ביסורי מות. ח"ו אשר ע"כ אמר אוילים מדרך פשעם ומעונותיהם יתענו בחולי. וממתין עד שאר עניני יסורי' ר"ל. ואם לא ישיבו אזי באים לכלל כל אוכל תתעב נפשם ויגיעו עד שערי מות. ואעפי"כ עד יום מותו תחכה לו ואם ישוב מיד מקבלו. ויזעקו אל ה' בצר להם ממצוקותיהם יושיעם: קט. יהיו ימיו מעטים פקודתו יקח אחר. י"ל עפ"י מאחז"ל (חגיגה ד') רב יוסף כי מטו להאי קרא בכי. ויש נספה בלא משפט וכו'. סוף סוף שני' מאי עבדת. אמר אי איכא צורבא מרבנן דמעביר במילי' מוסיפנא להו לוי והוי חילופי וזש"א יהיו ימיו מעטי' פקודתו (מה שחסרו משנים של זה) יקח אחר והוי חילופו': קטו. ברוכים אתם להוי' עושה שמים וארץ. השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם. בחלומי רעיוני על משכבי סלוקי. בהא דמס' (ברכות ל"ה.) ר' לוי רמי כתיב לה' הארץ ומלואה. וכתיב השמים שמים לה'. והארץ נתן לבני אדם. ל"ק כאן קודם ברכה. כאן לאחר ברכה. ולכאו' היכן רמיזא בקרא. ועלה ברעיוני דזה מפורש בקרא גופי' כמה שנאמר אם. ברוכים אתם לה' עושה שו"א. רצונו אם ברוכים אתם לה' וגו'. דהיינו לאחר ברכה אז השמים שמים לה'. והארץ נתן לבני אדם. אבל קודם ברכה עדיין לא ניתנה הארץ לבני אדם. וא"ש הכתוב לה' הארץ ומלואה. ומשמע לי' שפיר מברכים בלשון ברוכים. כי כל המברך מתברך. וא"ש מאוד לשון ברוכים אתם לה' עושה שמים וארץ: קיח. ה' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי. כי מדרך העולם שאם רואה האדם אות לטובה אצל שונאו. הקנאה משברת כל גופו. כמו שפי' זקני מוסרצ"ה ז"ל. ימינך ה' נאדרי בכח. ימינך ה' תרעץ אויב. אותה ימין עצמה תרעץ אויב. וז"ש ה' לי בעוזרי. אז ואני אראה בשונאי מי המה: קיט. העבר חרפתי אשר יגורתי כי משפטיך טובים ע"ד מאמר החסיד בחוה"ל שאמר בוש אני לירא מזולתו ית"ש כי מי שהוא ירא באמת מהשי"ת אין לו לירא משום דבר זולתו ובפרט אם מאמין אשר כל מה דעביד רחמנא לטב עביד א"כ בודאי אין לירא משום דבר. וזש"א העבר חרפתי אשר יגורתי שזה לי לחרפה מה שיגורתי כי משפטיך טובים וכ"מ דעבד רחמנא לטב עביד: שם. טוב לי כי ענית"י למען אלמ"ד חקיך. ר"ל אם העינוי היא גרמא למען אלמד חקיך. דהוי לי' יסורין של אהבה. שאין בהן ביטול תורה. דעי"ז בא מתן שכרה בצדה. המקיים את התורה מעוני סופה לקיימה מעושר. ולמה אזכה למה שכתוב בסמוך טוב לי תורת פיך. מעושר. מאלפי זהב וכסף: שם נפשי בכפי תמיד ותורתך לא שכחתי. ע"ד מאחז"ל (גיטין נ"ז) זאת התורה אדם כי ימות באוהל אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עלי'. וזש"א נפשי בכפי תמיד במסי"נ ותורתך לא שכחתו. דעי"ז המסי"נ. התורה מתקיימת אצלי: שם עת לעשות לה' הפרו תורתיך דקימ"ל (יבמות.) כ"מ שאתה מוצא עשה ול"ת אם תוכל לקיים שניהם מוטב. וא"ל יבא עשה וידחה ל"ת. אמנם ה"מ בעידנא דמיעקר לאו. מוקים עשה. וא"ל לא. זשא"ה עת לעשות לה' (ר"ל בעידנא