הין צדק פב

להיות נכשנ בחטא קצת כדי להצטרף מעשיו עם מעשה עם הארץ. כדי להעלותם עם כל עליותיו. וזה נקרא בסה"ק ירידה שהיא צורך עליי'. אבל מי שלא חטא כלל אין יכול להצטרף עם הדור. וזה הכוונה אשרי הדור שהנשיא שלו יחטא. ובזה אמרו לפרש למה לא נמשכה מלכות שאול. לפי שלא נמצא בו שום שמץ דופי. וכבר מלאים מזה כל ספרי מוסר. וזשא"ה כי אדם אין צדיק באר"ץ להצטרף עם הדור. אשר יעשה טוב ולא יחטא. זה אינו בארץ כלל. רק בשמים ממעל כמלאך: ט. ראה חיים עם אשה אשר אהבת. הנה (בקידושין דף כ"ט) אמר"ו אמר שמואל. הלכה נושא אשה ואח"כ ילמוד תורה. ר' יוחנן אמר ריחיי"ם בצוארו ויעסוק בתורה וכו'. הלשון הזה נראה בעיני דר"ל רא"ה חיי"ם בצוארו. דמפסוק זה למדו חכמז"ל (שם דף ל' ע"ב) דחייב ללמד את בני אומנות. לפרנס אשתו ובני ביתו. ועוי"ל דהכונה ע"ד הכתוב לא יחבול ריחיים ורכב דריחיים כינוי לאשה ורכב לאיש. עי' תרגום יונתן ב"ע. ובעה"ט שם. בפ' תצא. וא"ש: יב. ויותר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה אין קץ. כתב התרגום יונב"ע ויתר מנהון בני הזהר למעבד ספרי חוכמתא סגי עד לית סוף ולמעסק בפתגמי' אורייתא וכו'. ועי' מש"כ הרב בעל עצי העולה בהקדמה שלו. בפסוק הנ"ל. ולא זכר דברי התרגום דמפרש כפשוטו. ר"ל דהפסוק מזהיר לעשות ספרים הרבה אין קץ. דד"ת אין להם סוף וקץ. רחבה מצותך מאוד. חזק. תהלים ליל הושענא רבא א. אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים. ובדרך חטאים לא עמד. ובמושב לצים לא ישב. כ"א בתורת ה' חפצו וגו'. על כן לא יקומו רשעים במשפט. רצונו לומר דהרשעים מדמים בנפשם להצטדק בעת כי בא לשפוט את הארץ. בטענת הידיעה שהי' מכרחת הבחירה כמובא מזה ברמב"ם ה' דעות לסתור טענה זאת יען כי לא מחשבותי מחשבותיכם. והשי"ת כל יכול לידע העתידות. ואעפי"כ הבחירה חפשית. כמו שאחז"ל הכל צפוי והרשות נתונה (אבות פרק ג') וזשא"ה על כן לא יקומו רשעים במשפט בזה לא יהי' להם תקומה במשפט בטענת. כי ווד"ע ה' דרך צדיקי'. ודרך רשעי' תאבד. ע"כ חוזר לראשונות. כ"א בתורת ה' חפצו וגו'. וכל אשר יעשה יצליח לא כן הרשעים כ"א כמוץ אשר תדפנו רוח. ומגיע להרשעים עונש ומתן שכר לצדיקי': שם (ב') כי אם בתורת ה' חפצו. ובתורתו יהגה יומם ולילה יש לפרש דמי שזוכה ללמוד תורה לשמה הקב"ה אומר שמועה מפיו כמאחז"ל במד' אליעזר בנו אומר דהשי"ת אומר הלכה בשם התנאים וזשא"ה כ"א בתורת ה' חפצו ובתורתו של האיש יהגה ה' יומם ולילה וגו' אז וכל אשר יעשה יצליח: ד. נתת שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו. כי כתיב והי' אם שמוע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום. ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואספת דגנך תירושך ויצהרך וגו' וסרתם ועבדתם וגו' והאדמה לא תתן את יבולה. ואבדתם מהרה מעל הארץ. וכתב רש"י בר"פ האזינו. דהא בהא תליא. ועי' מש"כ שם בספרי מאזני צדק עה"ת. דכל זמן שיש דגן ותירוש אין כח ושליטה בשונאי ישראל להרע לנו. ע"כ אמר נתת שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו. כי אז בשלום יחדו אשכבה ואישן. כי אתה ה' לבדד לבטח תושיבנו. ואין רשות להם להרע ח"ו לישראל: ה. כי אתה תברך צדיק ה' כצנה רצון תעטרנו י"ל ע"ד רצון יראיו יעשה שהקב"ה עושה רצון להצדיק כדי ואת שועתם ישמע ויושיעם רצונו שהקב"ה מתאוה לתפלתם של צדיקים ע"כ עושה להם רצון כדי שיתפללו ע"ז עכ"ד. וז"ש כי אתה תברך צדיק ה' כשתרצה לברך הצדיק ה' כצנה רצון תעטרנו, תעטרנו ברצון כדי שעי"ז יתפלל אליך: כג. גם כי אלך בגיא צלמות לא אירע רע כי אתה עמדי. ושמא תאמר ח"ו הסיר השי"ת השגחתו והניחו תחת הטבע. עז"א שבע"ך, שבט מוסר ומשענת"ך. משען לחם. המה (יחדו ע"ד מקל וכיכר ירדו כריכים) ינחמוני. והראי' כי תערוך לפני שלחן נגד צוררי. דאין לך דבר שמשבר