הין צדק פ

וכתבנו שם על הגליון עפי"מ דאיתא (בתיקונים תיקונא ל'). עה"פ אעלה בתמר דנוטריקון אעל"ה "אתרוג "ערבה "לולב "הדס. ע"ש. ומעתה יש לומר דזהו הכוונה מנא לן דעבדינן. בד' מינים הללו שנכללי' בלולב. כמו שאנו מברכין על כולם על נטילת לולב. דעבדינן בהו זכר למקדש. עז"א ר"י דאמר קרא כי אעל"ה (ר"ל "אתרוג "ערבה "לולב "הדס זהו) ארוכה לך וממכותיך ארפאך כי ע"י דעבדינן זכר למקדש הנה עולה את ירושלים על ראש שמחתי. ועי"ז וממכותיך ארפאך נאם ה'. כי נדחה קראו לך ציון היא דורש אין לה. מכלל דבעי דרישה לטובתה. ולהתפלל בעדה. ובזה י"ל הכונה בתהלי' קל"ז תדבק לשוני לחכי. אם לא אעל"ה את ירושלים על ראש שמחתי. בעת שאני אקיים נטילת ד' מינים. "אתרוג "ערבה "לולב "הדס. לקיים ושמחתם לפני ה"א. והשתא א"ש המד"ר בזכות ולקחתם לכם ביום הראשון ד' מינים הנ"ל אני נגלה לכם ראשון. ואני נפרע לכם מן הראשון. ובונה לכם ראשון זה בית המקדש. ע"י זה שאנו עושין זכר למקדש מרום מראשון. ומביא לכם ראשון זה מלך המשיח דכתיב בי' ראשון לציון וגו'. עי"ז שעושה זכר למקדש ודורש לציון. הנה הנם ולירושלים מבשר אתן. בב"א: ובזה י"ל הפסוק בפ' תשא ועתה אעל"ה אל ה' אולי אכפרה בעד חטאתכם. ר"ל בסוכות ע"י סגולת תשובה מאהבה שגדולה היא עד שנעשו זכיות. עכ"א ועת"ה לשון תשובה בזמן אעל"ה אל הוי' בלקיחת ד' מינים הרומזים לד' אותיות הוי' ב"ה. אולי אכפרה אז בעד חטאתכם כי זמן כפרה לכל היא: אשפוזין קדושין לפי סדר הספרדיים הם אברהם. יצחק. יעקב. משה. אהרן. יוסף. דוד. אבל לפי סדר האשכנזים הוא כך אברהם. יצחק. יעקב. יוסף. משה. אהרן. דוד. וכתב בספר קב חן. דיש טעם לשבח לסדר האשכנזים. כי קיימ"ל בסעודה ומסיבה יושבין הבכור כבכירתו והצעיר כצעירתו. ע"כ קורין לפי סדר הזקנה דהיינו אברהם יצחק יעקב יוסף. אבל לדידי עדיין קשה לי דא"כ הו"ל לסדר אהרן קודם למשה. אלא מחוורתא כסדר הספרדיים בסדר המדרגה כל אחד ואחד לפי מדתו: לשבת חוה"מ סוכות קהלת בן דוד מלך בירושלים. נוהגין לקרות בחג הסוכות. ונ"ל לתת טעם לשבח. דהוא דוגמא למה שנצטוה המלך לקרות אלה הדברים דברי תוכחה של משה רבע"ה כ"ש בחג הסוכות בבוא כל ישראל לראות את פני ה"א. במקום אשר יבחר תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם. הקה"ל את העם האנשים והנשים והטף. כמו כן נוהגין לקרות שליל הו"ר משנה תורה אלה הדברים. וכן דברי קהל"ת בן דוד מלך בירושלים. וכמו שפירש"י בשם י"א דשם קהלת ע"ש שהי' אומר כל דבריו בהקהל. ובש"ס (סוכה מ"א) ילפינן בגמ' מקרא דכתיב כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך נאם ה'. כי נדחה קראו לך ציון היא דורש אין לה מכלל דבעי דרישה. ע"כ עבדינן זכר למקדש (וכמו שכתבתי לעיל בסוכות) דרמוז בתיבת כי אעל"ה. "אתרוג "ערבה "לולב "הדס. וכמו כן קורין מגלת קהלת בן דוד מלך בירושלים. וספר משפה תורה שהי' קורא המלך בזמן שבית המקדש הי' קיים. ובליל הושענא רבא יומא דדוד מלך ישראל. וגומרים ג"כ ספר תהלים שאמר דוד מלך ישראל הכל זכר למקדש. וציון ירושלים. כדי שנתפלל עליהם מי יתן מציון ישועת ישראל. ודבר ה' מירושלים. בב"א: דור הולך ודור בא וגו'. וזרח השמש ובא השמש וגו'. מה שיש לדקדק בזה. וישוב המקראות כבר נתבאר אצלינו. בדרוש והספד למורי בעל קדושת יו"ט בזיין אדר. יעיי"ש: ד. ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים אשר המה חיים עדנה. י"ל ע"ד הרוצה שיחי' ימית את עצמו (ברכות ס"ג) כי אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עלי'. וזש"א ושבח אני את המתים. שכבר מתו מן החיים. רצונו לומר עוד מן החיים המה היו ממיתים עצמם. נמצאו מתים שכבר מתו ע"י מסי"נ אשר. עי"ז. המה חיים עדנה. אף לאחר מותם. כי צדיקים במיתתם נקראים חיים: