הין צדק עט

עשייתינו בהם שהם במצות הבוי"ת לכן צוה אותו שנעשה בחדש השביעי שהוא זמן הגשמים. ודרך כל אדם לצאת מסוכתו ולישב בביתו. ואנחנו יוצאי' מן הבית לישב בסוכה. בזה יראה לכל שמצות המלך היא עלינו לעשותה. עכ"ל. וצ"ב לפי"ז למה המצטער פטור מן הסוכה. גם אם ירדו גשמים יותר מדאי צריך לצאת מן הסוכה. ואדרב' נקרא הדיוט אם אינו יוצא ע"כ נראה עפי"מ שכתבתי (בס' מאזני צדק עהת"ו בפ' בלק) בפסוק כי הכתני זה שלש רגלים. ופירש"י אתה רוצה לעקור אומה החוגגת שלש רגלים בשנה. וקיצור הדברים דהמצות המה עצות לעבודת הבוי"ת. וממצות חגיגת שלש רגלים. יש ללמוד שלש מדות טובות של אברהם אע"ה. דהיינו מפס"ח. עין טובה. כל דכפין ייתי וייכול. ולקח הוא ושכינו הקרוב אליו שה. להיות נמנים ביחד ולאכלו ביחד בעין טובה. ומשבועות זמן מתן תורתינו נלמוד. רוח נמוכה. להיות שפל רוח בעיני עצמו כמו ההר סיני. שניתנ' תורה עלי נמוך שבהרים למען דעת שה' חפץ בנמיכת רוח. ונפש שפלה נלמוד מסוכות שאה"כ צא מדירת קבע לדירת עראי והנה בכל הענינים צריך להיות בחי' רצוא ושוב. ובודאי לענין המצוה לא נאמר להסתפק במועט. אלא צריך להתאמץ ולהרבות במצות ומעש"ט ולעשותם בהידור. כמו אתרוג פרי עץ הדר. וסוכה נאה זה אלי ואנוהו. ע"כ אמרו המצטער פטור מן הסוכה כי צריך לעשות בנחת רוח. ולא כמצטער וכן בריבוי הגשמים לא יסתפק במדה זו. אלא צריך לראות ולהשיג יופי והדור המצוה. ושלא להסתפק כלל במיעוט לענין המצוה. אבל לענין הגופניות צריך מאוד הסתפקות. ע"כ תיקנו בתחילת ימות הגשמים לצאת מביתו הקבוע לדירת עראי משא"כ בניסן הי' ח"ו ההיפוך ללמוד לילך אחר מותרות. ולעשות לו סוכה לצל יומם כדרך השרים הטיילנים העושים טפל לעיקר ועיקר לטפל ע"כ אנו עושים סוכות בתשרי: ועי"ל לדעת ר"א הסובר בתשרי נברא העולם ור"י החולק דבניסן נברא העולם. וכ' התוס' (בר"ה דף כ"ז ע"א) ד"ה כמאן, דאומר ר"ת אלו ואלו דברי אלקים חיים. ואיכא למימר דבתשרי עלה במחשבה לבראות. ולא עד ניסן. עי"ש וכן איתא בשם האריז"ל אלא דבכתבו' מזכיר זה בלשון סוד עובו"ר וליד"ה. מעתה י"ל. דגם הא דאמרו בניסן נגאלו הוא ג"כ במעשה אבל המחשבה הי' בתשרי ועיי' (משכ"ל בדרושי ר"ה) ולפי"ז י"ל דעיקר יציאת מצרים הי' ג"כ בתשרי דאזלינן בתר מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה. נמצא דהא דכתיב כי בסוכות הושבתי את בנ"י בהוציאי אותם מאמ"צ נחשב מתשרי. ע"כ בו אנו עושים ג"כ הסוכות. ובזה מצינו טעם לשבח. דלמדו חכמז"ל דברים הרבה מגז"ש דט"ו ט"ו מחג המצות. דהיינו הך. ובזה יש להבין ג"כ כוונת המדרש ולקחתם לכם ביום הראשון. ראשון לחשבון עונות. רצונו בזה דמזה שאנו עושים את חג הסוכות בחמשה עשר לחדש השביעי. מזה נשמע דאזלינן בתר מחשבה. נמצא דאף דקיימ"ל בכל התורה מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה, השתא הכא צריך להתיישב בתשובה גם על חשבו"ן העונו"ת. רצונו על מחשבה שחשבנ"ו בחשבו"ן המוח העונות. ולזה נקרא ראשון. דעד השתא לא ידעינן. דהטעם שאנו עושים ר"ה בתשרי, י"ל דבאמת בר"ה נברא העולם במעשה. אבל מסוכות דע"כ יציאת מצרים ל"ה רק בניסן. ואפי"ה עושין סוכות בתשרי. וע"כ אתה צ"ל כנ"ל. משום דאזלינן בתר המחשבה. וה' יטהר לבנו ומחשבותינו לעבודתו ית"ש באמת ובאהבה: עוד. על המד"ר. בזכות ולקחתם לכם ביום הראשון. אני נגלה לכם ראשון וכו' ופורע לכם מן הראשון זה עשו וכו'. ובונה לכם ראשון זה בית המקדש וכו'. ומביא לכם ראשון זה מלך המשיח. דכתיב בי' ראשון לציון. הנה הנם ולירושלים מבשר אתן. ונבס"ד. עפי"מ דמבואר (בסוכה דף מ"א). במשנה. בראשונה הי' לולב נוטל במקדש שבעה ובמדינה יום אחד. משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה שבעה. זכר למקדש. וכו' ויליף בגמ'. מנא לן דעבדינן זכר למקדש. אמ"ר יוחנן דא"ק כי אעלה ארוכה לך. וממכותיך ארפאיך נאם ה' כי נדחה קראו לך ציון. היא דורש אין לה. דורש אין לה מכלל דבעי דרישה. עכ"ל הש"ס. ולכאורה צ"ב היכן רמיזא בכאן. דעבדינן גבי לולב זכר למקדש.