הין צדק עה

הטובים. באותו זמן שעשינו העבירות. מה שהיינו יכולין לעשות מצות באותו זמן: על חטא שחטאנו לפניך בהונאת ריע. ועל חטא שח"ל בהרהור הלב. כי הרמב"ם ז"ל כתב (בשמנה פרקי') במאחז"ל אל יאמר אדם אי אפשי לאכול בשר חזיר אלא אפשי ומה אעשה כי התורה אסרתה. ולא אמרו אפשי לגזול ולרצות וכו'. כי זה גם השכל מחייב אותו שלא לעשות וגם המחשבה והרצון אסור בהם. ולזה אנו מתוודים על חש"ל בהונאת ריע. בזה אנו מתוודים ועל חטא שח"ל בהרהור הלב. ומה שהרהרנו בליבנו ג"ז לחטא יחשב: ע"ח שח"ל בועידת זנות. וע"ח שח"ל בוודוי פה. ע"ד מאחז"ל מיחצף עלי מאן דמפרש חטאי' (ברכות דף ל"ד): על חש"ל ביצר הרע. וע"ח שחטאנו לפניך ביודעים ובלא יודעים. י"ל ע"מ שדקדקו וכי איזה חטא שלא יבא מצד יצה"ר. ונבס"ד דקאי ע"מ דאחז"ל גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה (נזיר כ"ג) א"כ משכחת עבירה שיתכוון בה לשמה לשם מצוה להבוי"ת וזש"א מתוודים ע"ח שח"ל ביצר הרע ממש. ועל חטא שח"ל ביודעי"ם. שהיא מצד היצה"ר ואפי' בעבירה לשמה יש חילול השם. בל"א יודעים: א"י. ע"ח ש"ל ביצר הרע. רצונו. ביצר מחשבות לבו רק רע כל היום. אשר עי"ז צריך להתוודות עוד ע"ח שח"ל ביודעים ובלא יודעים. ע"ד שלא יהרהר ביום שלא יבא לידי קרי בלילה. בין ער בין ישן. ביודעי' ובלא יודעים: ע"ח. שח"ל במשא ומתן. וע"ח שח"ל במאכל ובמשתה כי אין חילוק בין אם אוכל ח"ו טריפות. או גזל ממון אחרים. ואדרבא קשה גזל הנאכל: ע"ח שח"ל בנשך ובמרבית. וע"ח שח"ל בנטיית גרון כי אחז"ל (..) דומי' פניך כפני מלוי ברבית. והנשך והמרבות דין גרמא לנטיית גרון: ע"ח שח"ל בזלזול הורים ומורים. וע"ח שח"ל בזדון ובשגגה. כי אחז"ל (מכות ט') ב"נ נהרג על שהי"ל ללמוד ולא למד. וזה שזלזל בהורי' ומורים עבירה גוררת עבירה ועוד יש חטא על חטא שח"ל בזדון ובשגגה. כי עי"ז נכשל בין בשוגג בין במזיד: יעל"ה תחנונינו, שמעתי ממורי זקני הגאון מוהרא"י זצללה"ה הכוונה במה שצועקים בליל יוה"כ הפיוט ועל"ה שהיא נוטריקון "י' "הי' "עוזר "לי. ודפח"ח: הס קטגו"ר. וקח סנגו"ר מקומ"ו זו"ל, ע"י תשובה מאהבה שנעשו זכיות. כך שמעתי מאבי מורי ז"ל: מחה פשע וגם רשע. ר"ת פור"ם כי אחז"ל () יום כפורים יום שהוא כפורי"ם ויש אם למקרא: (ג) יומא פ"ח. ע"א. ת"ר הרואה קרי ביוה"כ יורד וטובל וכו'. עוד שם תנא דבי ר' ישמעאל הרואה קרי ביוה"כ ידאג כל השנה כולה. ואם עלתה לו שנה מובטח לו שהוא בן העוה"ב. אמר רנב"י תדע שכל העולם כולו רעב והוא שבע. כי אתא רב דימי אמר מפיש חיי סגי ומסגי. הדרן עלך יוה"כ. וסליקא לה מסכת יומא. שבעת ימים קודם יוה"כ מפרישין כה"ג מביתו ללשכת פרהדרין ומתקנין לו כהן אחר תחתיו שמא יארע בו פסול קרי או שאר טומאה. כפירש"י. ולנעוץ סופה לתחילתה חתימה מעין הפתיחה של המס'. נראה בסייעתא דשמיא. דהנה רש"י פי'. תדע שכל העולם כולו רעב מתשמיש והוא שבע. ולא נתענה בזאת. ושלא מדעתו השביעוהו ואעפי"כ עלתה לו שנה יש לדעת שצדיק גמור הוא. עכ"ל. וכתב הפר"ח (באו"ח סי' תרט"ו). וז"ל ותימא דאטו מן שמיא משבעי לצדיק במידי דטומאה וקרי. ובפ"ק דגיטין אמרינן גבי אלישע דכתיב הנה נא ידעתי כי איש אלקים קדוש הוא. מנא ידעה שלא ראתה קרי על מטתו. ע"ש תי'. וחלקי אמרה נפשי בזה עפי"מ שכתב בתוס' יו"ט (מ' אבות פ"ה מ"ה) בד"ה ולא אירע קרי לכה"ג ביוה"כ יש מי שהקשה ולמה יארע לו קרי. אחר שהיו מזרזין אותו. כל שבעת הימים. והוא בטהרה כל היום ההוא. וזקני העם כל הלילה לא יחשו מלזרזו. והתשובה כי יצר הטוב ויצר הרע מתקוטטים זה עם זה כשני אויבים. וכשאחד מהם קרוב להיות מנוצח ותחזק על עמדו בראותו כי כלתה אליו הרעה והרבה מן האנשים בעת פטירתן