הין צדק עד

ע"כ קורין ער"ה ע"ש הפזמון זכור ברית. משא"כ היום שלש עשרה מדות אין אומרים לא פחות ולא יותר מי"ג פעמים שלש עשרה מדות. ע"כ נקרא יום זה יום י"ג מדות. ואם תדקדק תשכיל על דבר אמת איך שמנין ימי הסליחות נתתקנו לפי מנהג שלנו בין כולם סך הכל משלש עשרה ימים עם עיו"כ ולא יותר הכל במספר ומשקל, מנופה בשלש עשרה נפה: תמכתי יתידותי בשלש עשרה תיבות. ולא אמר מדו"ת. להורות לנו כמו שפי' ההפלאה אל הורת לנו לומ"ר שלש עשרה ודלא כיש מפורשים בש"ס (ר"ה דף י"ז.) מלמד שנתעטף הקב"ה כש"ץ. וא"ל כ"ז שישראל חוטאין. יעש"ו לפני כסדר הזה. ומפורשים יעשו ממש. ע"ד והלכת בדרכיו מה הוא רחום אף אתה רחום וכו'. אבל י"מ יעש"ו לפני כסדר הזה שיתעטפו כש"ץ. ויקראו בפה הי"ג מדות. ובזה שמעתי מח"ג הרב ר' מנחם מרגליות שליט"א. לפרש הכתוב בפי שלח ועתה יגדל נא כח אדני כאשר דבר"ת. לאמ"ר ה' ארך אפים וגו'. ואני מלאתי דבריו דזשא"ה ויאמר ה' סלחתי כדבר"ך רצונו כ"ף הזמניי. בזמן שתזכיר בדיבורך השלש עשרה מדות תיכף סלחתי. וז"ש ג"כ ותצילני מכל גזירות אכזריות. כי ל"ך לב"ד עינינו תלוות. ה"ה. אל. רחום. וחנון. וגו'. ר"ל כי ל"ך לב"ד שאתה רחום ואנו מזכירין שלש עשרה מדותיך לזה לבד עינינו תליות לתשועת עולמים. (ועי' מש"כ בזה בדרוש לש"ש עהמ"ד מי יחי' משמו. אל ותתענג נפשך בעה"י): שוב מצאתי דאתי לידי הרא"ש במס' יומא (פ"ח סי' כ') שכתב וז"ל הראבי"ה כתב ראיתי שבתפלת יוצר יש לומר שלש עשרה ויעבור כנגד שלש עשרה מדות עכ"ל וזה ראי' ממש לדברינו דנחתי לדייק במנינא דשלש עשרה כנ"ל: בין מנחת ערב יום הכפורים לכל נדרי (א) אדונינו דוד המלך ע"ה אמר (בתהלים ק"ד) הכפירי"ם. שואגים לטרף ולבקש מאל אכלם. תזרח השמש יאספון ואל מעונתם ירבצון. יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ער"ב. י"ל דשם רמז אין מספר. ואף גם זאת היתה כוונת דוד המלך ע"ה. למה דמבואר (בתיקונים ת"ו) ביומ"א דכיפור"י צווחין ככלבין הב הב לנא חיי. הב לנא מזונא וכו'. והעיקר לשאוג וי שכינתא בגלותא. והמתפלל בעד חבירו והוא צריך לאותו דבר וכו'. שמעתי מזקני הגאון ז"ל. דזה קאי על השכינה שנקרא ריעך וריע אביך. וממילא הוא נענה תחילה. עכדפח"ח. וזש"א דהמע"ה הכפירו"ם שואגים לטר"ף בתמי' לישנא דמזוני הטריפנ"ו לחם חוקי. ע"ז הם שואגים ביום הכפורים. ולבקש מאל אכלם בתמי'. תזרח השמש (הגאולה) יאספו"ן (בקובץ גליות) ואל מעונתם ירבצון (בירושלים עה"ק תובב"א). לזה יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ער"ב. ר"ל מערב עד ערב של יוה"כ. יהי' זה עבודתו של אדם. להתפלל על הגאולה וקיבוץ גליות. ואל מעונתם ירבצון. ולשנה הבאה בירושלים בב"א. היוצא מזה מליצה על אחבנ"י שמצלאין על חיים ופרנסה בר"ה דעיקר קפידא ביומא דכיפור"י. ואין לך בו אלא חידושו: למעריב ליל יום כפור (ב) אשמנו וכו' סרנו ממצותיך וממשפטיך הטובים וצ"ב דעד השתא מאל"ף עד תי"ו. לאו היינו דסרנו ממצותיך אמנם בפשטות י"ל דעד השתא מתוודה ע"מ שלא הי' בחי' סור מרע. ועשינו מה שלא יעשה. ואח"כ אנו מתוודים מה שסרנו ממצותיך וממשפטיך הטובי"ם. ולא עשינו מה שנתחייבנו לעשות בחי' עשה טוב. ולא שוה לנו. רצונו לומר. לא לך לבד היו משפטיך טובים. אלא גם לטובתינו היו ראויים לעשות. ואנחנו סרנו מהם ולא שוה לנו. ביטול מעשים טובים ההם: א"י ע"ד מה שפי' הגרא"וו בפי' די"ן וחשבו"ן. דין קאי על מעשה העבירה. וחשבון על מה שלא עשינו באותו זמן איזה מצוה ודבר טוב, וצריך לתת חשבון על ביטול הזמן. וזה שאנו מתוודים מקודם על עבירות מא' עד תי"ו. ואח"כ אנו מתוודים על מה שסרנו ממצותיך וממשפטיך