הין צדק עא

שלו דהקנין בטל. משו"ה אצטריך לכם להוציא גזול מעכו"ם כנ"ל דמטעם מצוה הב"ע ליכא. אבל מטעם לכם להוציא הגזול איכא ודו"ק: ולענין הלכה למעשה היוצא לנו מכל הנ"ל היא, דאף דלא אתי לכם רק אליבא דקצת פוסקים הסוברים דקנין בשבת ויו"ט ל"מ. ולדעת המג"א לחד תי' שם בסי' ש"ו וכדומ' כתב' התור' לכ"ם להורות שצריך לצאת באתרוג אליבא דכל הדיעות כמבואר בסי' תרנ"ח בשערי תשובה בשם ס' מחנה אפרים וסייעתו: ד) יומא (דף ע"ג ע"ב) יום הכפורים אסור באכילה. ובגמ' פריך אסור ענוש כרת הוא. ולכאורה יש לעיין. למה דקיימ"ל דב"ד ש"מ אין מענישין בפחות מבן עשרים כמבואר בש"ס (שבת פ"ט) דל עשרים דלא ענשת עליי' א"כ מה פריך דהרי שפיר נקט התנא לישנא דאסור דמיירי מבן י"ג למצות דלזה אסור. דמחייב בכל המצות שבתורה. אבל לשון ענוש כרת לא פסיקא לי' אלא לבן עשרים ומעלה ולא אליבא דכ"ע. וצ"ע. ושמא י"ל דהכי פריך כיון דנקט התנא בלישני' יו"ם הכפורו"ם אסו"ר משמע דרצה להשמיענו כאן איסורא דיומ"א קגר"ם, וע"ז מקשה שפיר אסור עונש כרת הוא, והשתא ל"ש לומר לא נצרכה אלא לפחות מעשרים. דזה האיש לאו בר חיובא היא. מידי דהוי אחולה שיש בו סכנה דגברא לאו בר חיובא הוא. משא"כ לענין חצי שיעור דלאו בת מייתבא דעתי' דב"נ היא. והתורה אמרה כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה ונכרתה. על עיצומו של יום ענוש כרת. כמבואר בש"ס (יומא פ"א) וא"כ הו"א דגם איסורא ליכא ביוה"כ להאוכל פחות מכשיעור קמ"ל. דיוה"כ אסור באכילה ג"כ חצי שיעור כנ"ל. ובזה ידוייק לשון ל"א נצרכ"ה. דהמקשן ידע שפיר דאיכא לתרוצי לישנא דאסור לענין חצי שיעור אבל מאי אולמי' דיוה"כ דאתי לאשמעינן הכא דין דח"ש. ולא משמיענו זאת בשאר איסורין. ומאי הי' הס"ד לומר דלא יהי' אסור ביוה"כ ח"ש. ולהנ"ל א"ש כיון דביוה"כ בעינוי תליא מילתא. ובח"ש לא מייתב' דעתי'. קמש"ל דאסור. וזהו הלשון ל"א נצרכ"ה אלא לחצי שיעור: ובזה יתיישב בטיב טעם לשון רש"י ז"ל. חצי שיעור כלומ"ר פחות מכשיעור אסור מן התורה. לקמן בשמעתא דריש לו' מכל חלב עכ"ל דלכאורה מאי בעי רש"י בזה דכתב פחות מכשיעור אמנם כיון דכאן מיירי ביוה"כ דשיעורו ככותבת הגסה שהיא חסרה קצת או יתירה מכביצה. נמצא דח"ש היינו כזית שהיא כחצי ביצה. וסד"א דח"ש דייקא הוא דלא ענש כרת אבל יותר מכזית דבעלמא חייב בכל עונשין אף בכזית. ע"כ ביוה"כ ביותר מכזית קצת ענוש גם כרת. קמש"ל דכל שהוא פחות מכשיעור דיוה"כ שהוא ככותבת הגסה אין ענוש כרת. והה"ד בכל איסורין לאו דוקא חצי שיעור. אלא כל שהוא פחות מכשיעור איסורא איכא עונש ליכא. וזה שכתב רש"י להלן אסור מן התורה. לקמן בשמעתא דריש לי' מכל חלב, דלכאורה קשה הרי לקמן אמר רבי יוחנן ח"ש אסור מטעם דחזי לאיצטרופי איסורא קאכיל, אמנם רש"י רצה לתרץ קושי' התוס' שם דמקשו למ"ל לר"י למימר טעמא דחזי לאצטרופי ולא קאמר מדרשא דכל חלב. דאי מכל חלב הו"א דוקא גבי חלב דזוטר שיעורי' אסור ח"ש. משא"כ גבי יוה"כ דנפיש שיעורי' ככותבת הגסה. וביתובי' דעתי' תליא רחמנא. הו"א דח"ש מותר. ע"כ אמר סברא דחזי לאצטרופי א"כ ל"ש יוה"כ ל"ש שאר איסורי' אסור מן התורה, ואי לאו דרשא דכל חלב ומסברת חזי לאצטרופי' לחודי' ל"ה שייך לומר אסור מ"ן התור"ה. ובזה מדוייק לשון רש"י ז"ל אסו"ר מ"ן התור"ה לקמן בשמעתא דריש לי' מכל חלב. ובזה יובן דיוק רש"י בד"ה אין לי אלא שישנו בעונש ישנו באזהרה. ופרש"י גבי חלב קאי וכו' עיי"ש. דרש"י רמז בזה לתרץ קושי' התוס' כנ"ל. דלהכי אצטריך ר' יוחנן למימר סברת חזי לאצטרופי לענין יום הכפורים דשיעורי' ככותבות ובציר מהכי לא מייתבא דעתי'. דלא תימא בפחות מכשיעור אין איסור מה"ת. קמ"ל מסברת חזי לאצטרופי דאסור ודו"ק: עוד י"ל באופן אחר בלשון רש"י פחות מכשיעור דרש"י ר"ל דלא תימא רובא ככולא לענין רוב שיעור. ומשו"ה קתני דוקא חצ"י שיעו"ר. לכן פירש"י כלומ"ר פחות מכשיעור. דבזה ל"א רובא ככולא. וכמדומה שראיתי גם באיזה ספר. והיינו שכתב רש"י להלן בסמוך אסור מן התורה לקמן בשמעתא דריש לי' מכל חלב, דלכאור' קשה