הין צדק סח

הכולל יותר מעשה א"כ גזל נמי והיינו הך. ואולי י"ל דבפחות משו"פ בגזל איסורא בעלמא איכא אבל לא משמע מלשון הרמב"ם כן. גם אין חילוק בזה בין גזל לעושק דאם כן בעושק נמי דינא הכי ע"כ לא עמדתי בזה על דעת רבי מורי ז"ל: ב) מדרש (פליאה עדמשק"א) בפ' בלק וישא משלו ויאמר או מי יחי' משמו אל הה"ד, למען שמך ה' וסלחת לעוני כי רב הוא. ונבס"ד. ע"ד פטפטי' דאורייתא בהקדם ש"ס (פסחים ע"ו ע"ב) אתמר חם לתוך חם דברי הכל אסור. צונן לתוך צונן ד"ה מותר. חם לתוך צונן וצונן לתוך חם. רב אמר עילאה גבר. ושמואל אמר תתאה גבר. פירש"י. הלכך חם לתוך צונן מותר. וצונן לתוך חם אסור. ואע"ג דהלכתא כרב באיסורי בהא הלכתא כשמואל. דהא תניא תרתי מתניתא כוותי' כדלקמן. והלא דבר הוא. דלמה דוקא בהלכתא זאת קבעו בה כשמואל. ואמינא בה מילתא דהני אמוראי אזדו לטעמייהו. דפליגי בה במס' (ב"ק דף מ"ו) אי הולכין בממון אחר הרוב אי לא. דהנה בס' קונטרס הספיקו' למו"ח זקני כלל א' אות ו'. כתב וז"ל. והוי יודע שהרב כנה"ג בכללי קים לי הביא בשם הרב מוהר"ר יחיאל באסאן ז"ל שהי' שואל. מ"ט אומרים קי"ל בממונא ולא באיסורי. והרי בממון אם אינו הלכה כן הו"ל גזל ביד המוחזק. וגזל נמי איסורא הוא. והשיב דבשלמא גבי איסורא אי אזלינן לחומרא יצאנו מידי איסור אבל כששנים חלוקין על ממון אפילו אי לא אמרינן קולא לנתבע אין אנו יוצאים מידי איסור גזל שהרי אם הדין הוא כדברי האומרים להחזיק הו"ל גזל ביד המוציא ולכן היכא דקיימא ממונא תיקום. ע"כ וכו' וכתב עוד וז"ל. אך גם בדברי מהרי"ב ז"ל לא נתקררה דעתי העני' שהרי לדידן דקיימ"ל כשמואל דאין הולכין בממון אחר הרוב ואפי' רובא מסייע להמוציא. לא מפקינן מהמוחזק. ומה יענה התם נהי דמתורת ממונא לא מצינו לאתויי' עלי'. ניתי עלי' מתורת איסורא. שהרי כשהב"ד רואין באחד שעובר על ס' איסור כופין אותו ומפרישין הימנו. וגזל נמי איסור' והתם יצאנו מידי איסור מכל וכל שביד המוציא לא יהי' איסור כיון דרובא מסייע לי' ורובא מהני באיסורא עכ"ל. ונלפענ"ד דזה תליא בפלוגתא אי אמרינן עילאה גבר. או תתאה גבר. דהנה בספק ממון יש דבר הנוגע בב"ד של מט"ה בין אדם לחבירו. ויש דבר הנוגע כלפי שמיא הוא איסור גזל הנוגע בשמים ממע"ל. ובין אדם לחבירו בארץ מתח"ת. ואי אזלינן בתר עילאה אז איסור גזל העיקר דנוגע כלפי מעלה. ובאיסורי שמים הולכין אחר רובא, ע"כ רב דס"ל עילאה גבר לשיטתי' אזיל וסובר הולכין גם בממון שהיא איסור גזל אחר הרוב. אבל שמואל לשיטתו דס"ל תתאה גבר. א"כ גבי ממון אזלינן ג"כ לענין הנוגע בין אדם לחבירו בארץ מתחת. ולא לענין הנוגע לאיסור שמים ממעל. ע"כ ס"ל אין הולכין בממון אחר הרוב. וכיון דקיימ"ל בממונא הלכתא כשמואל דאין הולכין אח"ר בהכרח לפסוק הלכתא ג"כ כשמואל באיסורא דתתאה גבר. דהא בהא תליא. וממילא מיושב קושיית הקונטרס הספיקות דלשמואל לשיטתי' לא אזיל בת"ר דאיסור גזל שבו. דס"ל תתאה גבר ולענין הנוגע לתתא בין אדם לחבירו. ממונא היכא דקאי קאי. והנה לכאורה יש להקשות דא"כ הו"ל לאפסיקי הלכתא דהולכין בממון אח"ר. כי היכי דאתיא אליבא דהלכתא כרב באיסורי דעילאה גבר אמנם יש דברים בגו דאצטריך לנא לאפסוקי הלכתא דתתאה גבר כדי לזכותינו בדין ולחיותינו כהיום הזה. ונקדים דברי הרה"ק בס' בני יששכר (אלול מאמר א' אות ד') בפ' וישלח. ויבא יעקב שלם וגומר ויקרא לו אל אלקי ישראל. ופירש"י לא שהמזבח קרוי אלקי ישראל. אלא ע"ש שהי' הקב"ה עמו והצילו קרא שם המזבח ע"ש הנס וכו'. ורבותינו דרשו שהקב"ה קראו ליעקב אל. וד"ת כפטיש יפוצץ סלע וכו'. ואני ליישב פשוטו של מקרא באתי עכ"ל. והנה במס' (ר"ה דף י"ז ע"ב) אחז"ל בפסוק ויעבור ה' על פניו ויקרא וכו'. מלמד שנתעטף הקב"ה כש"ץ וכו'. א"ל כ"ז שישראל חוטאין. יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם. והנה מחלוקת הקדמונים בפירוש יעש"ו לפני כסדר הזה. יש מפורשים יעשו ממש. מה הוא רחום אף אתה רחום והוא מצות והלכת בדרכיו ויש מפורשים יעשו היינו יקראו במו פיהם בעטיפ'