הין צדק סז

לכובש שכר שכיר. כובש שכר שכיר בהדיא כתיב בי' לא תעשוק שכיר עני ואביון. לעבור עליו בשני לאוין. והקשו בתוס'. וא"ת ולוקמי' בגזל גופיה ולעבור עליו בשני לאוין. וי"ל משום דלא לקי אלאו דגזל משום דניתק לעשה. אבל כי מוקמינן אכובש שכר שכיר באם אינו ענין לקי שפיר. והנה המהרש"א. והמהר"ם שיף. ז"ל הקשו דהא לאו דלא תעשוק (שכיר עני ואביון) ניתק לעשה כמו לאו דלא תגזול דכתיב (והשיב את הגזילה אשר גזל או) את העושק אשר עשק. צ"ע. ונלפענ"ד עפי"מ שהעלה המהרש"א בר"פ דחולין. בתוס' ד"ה. וסופג את הארבעים. והקשו דהול"ל וסופג שמונים דהו"ל תרי לאוי. לא יחליפנו. ולא ימיר. וכתב המוהרש"א למה שמסיק הש"ס בתמורה דלא הוי להנל"ע. משום דהו"ל תרי לאוי וחד עשה. ולא אתי עשה ועקר תרי לאוי אבל אחת נדחית. וממילא לקי אאידך. דהיינו לא יחליפנו המוקדם בפסוק נדחית. ונשאר לאו דלא ימיר למלקות. ובזה יישב שם המוהרש"א במהדורא בתרא לשון רש"י ז"ל בד"ה וסופג את הארבעים. משום ול"א ומי"ר. ודו"ק. וא"ש. והנה גם כאן מקשים דלכאו' הדרא קושי' לדוכתה. דלוקמי' בגזל גופי' ולעבור עלי' בשני לאוין. מאי אמרת משום דלא לקי דהוי לי' נל"ע. הא כשמוקמינן לי' בתרי לאוי ממילא ל"א חד עשה ועקר תרי לאוי. אמנם כבר כתבו האחרוני' בזה דע"כ ל"א דל"א חד עשה ועקר תרי לאוי אלא בסמיכו כמו גבי לא יחליפנו ולא ימיר. ועי' בתוס' (חולין דף פ"א) אבל הכא אפי' אי מוקמי' בגזל לעבור עלי' בתרי לאוי אכתי לא הוו סמיכי. ואתי עשה לנתוקי אפי' תרי לאוי עי' בהגהות מים חיים לפר"ח שכתב כנ"ל. אבל כי מוקמינן בעושק שכר שכיר לקי שפיר משום דסמיכי אהדדי לא תעשוק את ריעך ולא תגזול. עיי"ש בפר"ח. ונוראות נפלאתי. וע' בפנ"י. דהפסוק לא תעשוק את ריעך ולא תגזול דסמיכי הוא בפרשת קדושים (י"ט פסוק נ"ג). ובש"ס דהכא מביא מהפסוק דכתיב בפ' תצא (כ"ד פסוק י"ד) לא תעשוק שכיר עני ואביון ובזה לא הוי סמיך ללא תגזול וא"כ הדק"ל מאי שנא כובש שכר שכיר. מגזל. דאי גזל נל"ע אף דהוי ב' לאוי. גם שכר שכיר נל"ע וכקושי' המהרש"א ז"ל ומהר"ם שיף ז"ל. (ועיין בשעה"מ הלכו' חומ"ץ וטעה"מ שם באורך) אשר על כן נראה בס"ד. עפי"מ שכתבו התוס' בדבור הקדום. בד"ה אמרי ה"נ. דהקשו הא קיימ"ל אין עונשין מן הדין. ואין מזהירין מה"ד, ותי' משום דגזל הו"ל נל"ע. ובלא"ה לא לקי לא נפ"מ אי נלמוד מהדין. אמנם כ"ז עד דלא מוקמינן ליה בתרי לאוי. אבל אי מוקמי' לי' בגזל. ולעבור עלי' בתרי לאוי א"כ אכתי תיקשי קושי' התוס' הא אין עונשין מן הדין. מאי אמרת ילקה עכ"פ אאידך לא תגזול דבגופו'. הא זה הוי נל"ע. מאי אמרת הא הו"ל תרי לאוי ולא אתי חד עשה ועקר תרי לאוי. הכי השתא. דהכא ל"ה תרי לאוי סמיכי ונעקרו אפי' תרי לאוי. מאי אמרת הא עכ"פ סמיכי בפסוק דבפ' קדושים כנ"ל הא י"ל כסברת המהרש"א לאמת דעכ"פ חד לאו נדחה. וע"כ לא אמרו דסופו את הארבעים. אלא בלאו דלא ימיר דהוא לאו פשוט. הראוי ללקות עליו לולא דהוי נל"ע אבל הכא אי נל"ע לאו דלא תגזול הנכתב בגופי'. לא נשאר רק אידך לאו דנלמוד במה הצד השוה שבהן. דזה הוי מיג"מ שהתורה נדרשת. דעל זה אמרו שפיר אין עונשין מן הדין. משא"כ אי מוקמי' לו בעושק שכר שכיר. אף דהו"ל נל"ע כקושי' המוהרש"א והמהר"ם שיף ז"ל. עכ"פ אפי' הוי נדחה לא תעשה חדא ע"י העשה נשארת אידך ל"ת הנלמד באם אינו ענין לקי שפיר. וכס' הפרמ"ג בס' שושנת העמקים. ומל"מ בה' יסוה"ת דבאם אינו ענין עונשין. והוי שפיר נפ"מ למלקות ודו"ק: ודע דמה שתי' מורי בס' ייטב לב פ' קדושים דל"ה עושק לנל"ע משום דכוללת הל"ת אפי' בפחות משו"פ. והעשה אינה אלא בפרוטה והרמב"ם ז"ל פסק בפ"א מתמורה דמשו"ה ל"ה לאו התמורה נל"ע משום דכוללת יותר מהעשה דציבור ושותפין אין עושין תמורה והלאו שייך בהם ההד"נ לענין עושק הלאו כולל גם פחות משו"פ והעשה בפרוטה. והוא תמוה דהרמב"ם פסק בפ"א מה' גזילה ה' ו'. וז"ל הגוזל פחות משוה פרוטה אע"פ שעבר אינו בתורת השבת גזילה. א"כ הו"ל ג"כ דומי' דעושק ואי חשיב לי' עושק בזה ללאו