הין צדק סו

שיהי' לנו הזכו' שתוכל לישב על הכסא באמת ולזכותינו בדין: בראש השנה יכתבון וביום צום כפור יחתמון. כמה יעברון. וכמה יבראון. מי יחי' מי ימות. מי בקוצו ומי לא בקיצו. עי' מטה לוי דכמה יעברון הוא בדרך כלל. ומי יחי' בדרך פרט. וקשה אם יחשוב הפרט למה לי הכלל כמה ונבס"ד עפ"י דמבואר במס' (חגיגה ד' ע"ב) רב יוסף כי מטי להאי קרא בכי. ויש נספה בלא משפט. אמר מי איכא דאזיל בלא זמני' אין כי הא דר"ב בר אביי הו' שכיח גבי' מה"מ א"ל לשלוחי' זיל אייתי לי מרים מגדל' שיער נשיא. אזל אייתי לי' מרים מגדלא דרדקי. א"ל אנא מרים מגדלא שיער נשיא אמרי לך. א"ל א"ה אהדרה. אמר לי' הואיל ואייתיתה להוי למניינ"א. וכו'. א"ל סוף סוף שני' מאי עבדת אמר אי איכא צורבא מרבנן דמעביר במילי' מוסיפנא להו לי' והויא חלופי'. מעתה מובן דלכתחלה יש מספר כמה יעברון וכו'. אבל אי איכא צורבא מרבנן דמעביר במילי' דמוסיפי' לו חיים. ע"ז אמר מי יחי'. ומי ימות להשלים למניינא דכמה יעברון. ומכח סיבות אלו יסתבב גם מי בקצו. ומי שלא בקצו. ויש נספה בלא משפט והוי למניינא דכמה ועברון. אף שלא בקצו, ועי"ז יגרום חיות לאחר בתוספות חיים. ובזו"ל מלך ממית ומחי' ומצמיח ישועה: מי יחי' ומי ימו"ת נוטריקון "ועד "יום "מותו "תחכה לו, "ואם "ישיב "מיד "תקבלו: עוד יזכר לנו אהבת איתן אדונינו וכו' ובזכות הת"ם יוציא איו"ם לצדק דינינו. יובן עפי"מ דמבואר בסי' האריז"ל בכוונת הפייט וכל מאמינים שהוא שופט צדק. הת"ם שם המשפט בספר הקומה ונעלם שלו אותיות איו"ם (ר"ל מילוי ה"א. תי"ו. מ"ם). וזהו איום ונורא וכו' וזש"א ובזכות הת"ם. יוציא. איו"ם לצדק דינינו. כי קדוש היום לאדונינו: באין מליץ יושר מול מגיד פשע. תגיד ליעקב דבר חוק ומשפט. וצדקינו במשפט. עפי"מ שאמרתי לפרש הכתוב כי ידין ה' עמו ועל עבדיו יתנחם. ע"ד מש"כ הרמ"א בפסוק וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו כי לטעמים על ידי שכועס האדם ואומר כך וכך אעשה לפלוני. עי"ז מטיל כעסו בדיבורו. וזה ג"כ וינחם ה' על הרעה. אשר דב"ר לעשות לעמו. ובזה חמת המלך הקב"ה שככה. וינחם על הרעה אשר דבר לעשות לעמו. וזהו הכונה כי ידין ה' עמו. עי"ז גופי' ועל עבדיו יתנחם כי מטיל כעסו בדיבורו. וזה כוונת הפייטן באין מליץ יושר מול מגיד פשע. תגיד (דברים קשים כגידין) ליעקב דבר חק ומשפט ועי"ז אח"כ וצדקינו במשפט. האוחז ביד מדת משפט כמו שהחבל ביד האדם וברצותו מושכו אליו. כמו כן תגיד ליעקב דבר חק ומשפט וצדקינו במשפט: או"א הי' עם פיפיו"ת שלוחי עמך בית ישראל הלשון פ"י פיו"ת י"ל כי הנה מדרך העולם שהחזנים גם שלוחי צבור לוקחים עמהם משוררים בצוותא חדא זקנים עם נערים להנעים הקול ולעזור אותם בפי פיות הרבה וקולי קולות ועפ"י הרוב המה מכוונים להראות לפני העם יפוי הקולות שלהם. אשר לזה אנו מבקשים מלפני השי"ת הי' עם פ"ו פיו"ת אפי' עם אותם שמתכללים עם פי פיות שלוחי עמך בית ישראל לדעת המשלחים אותו להיות ה' עמהם ביראו ה' הקטנים עם הגדולים: מצאתי בכתבי מר אחי מוהר"ר מרדכי ז"ל. בס' זרע מרדכי וז"ל שמעתי מזקנתי תי' (היא סערל בת הרב מוהרצ"ה חיים) שהמנהג שלא לאכול ולעשות תבשיל מולייתא בר"ה כגון דגים ממולאים וכדומה הנהוג בשאר ימים ונ"ל הטעם כי כתבו המה"ק דמלוי גי' פ"ו מנין אלקי"ם והוא בחי' דין ודו"ק. (ועיי' מזה בס' ייט"פ אבני זכרון אות ח"ן). עכ"ל. ולענ"ד הטעם כדי למעט בתענוגים מאימת יום הדין הקדוש והנורא וזה פשוט: לשבת שובה א) גרסינן במס' בבא מציעא (דף ס"א) אמר רבא למ"ל דכתב רחמנא לאו בריבת. לאו בגזל. לאו באונאה. צריכי. דאי כתב רחמנא לאו ברבית. משום דחידוש הוא. דאפי' בלוה אסרה רחמנא. וכו'. עד אמרו ה"נ אלא לאו בגזל למ"ל