הין צדק סד

נכון דלכאור' יש להקשות אמאי אסור בכ"י החול שמא יבא ב"ד היום הלא אמרינן דהגאול' דלעתיד יהי' על האופן שהי' במצרים דקודם הגאול' ששה חדשים כבר היו בני חורין. והי' התחלת הגאולה וכמ"ש לעיל באורך ועי' בספר יש"מ בפסוק והי' לכם למשמרת יעש"ה והאידנא דלא חזינן אכתי האי סימנא בעו"ה למאי ניחוש דילמא יבא ב"ד היום. אך י"ל לפימ"ש הטו"א להקשו' אמאי אמרי' דילמא יבא ב"ד לר"א ולר"י לא יהא אסור רק או בתשרי או בניסן. ותי' דמ"מ חיישינן לזמן דאחישנ' ור"א ור"י בקץ דבעתו קמיירי עי"ש. ולפי"ז נ"ל דכמו דס"ל לר"י בניסן עתידין להגאל. (דיליף לה מגאולת מצרים) ואפי"ה באחישנ' א"צ דוקא לניסן. וה"נ י"ל דדוקא בקץ דבעתו אמרי' דיהי' אתחלת' דגאול' ששה חדשים מקודם אבל בקץ דאחישנה יחיש הקב"ה מעשהו (ועי' בכו"פ בכללי ס"ס) ויוציאנו הקב"ה מאפיל' לאורה וכל שעתא זמנא הוא וא"צ שיהי' אתחלתא דגאול' ששה חדשים מקודם ומשו"ה אסור לשתות יין בכל ימות החול דילמא היום יהי' קץ דאחישנ' והתינח בימות החול אבל בשבתות וי"ט שפיר שרי לשתות ואפי' ביו"ט דר"ה ופסח דאע"ג דבפסח ותשרי זמני גאול' לר"א ולר"י היינו כאשר יהי' בעתו יהי' אתחלת' דגאול' ששה חדשים מקודם ואחרי' יהי' הגמר גאולה או בניסן או בתשרי. אבל עתה בעו"ה כשאין אתנו אות וסימן החירות. ע"כ אין לומר דילמא בעתו הוא אפילו בניסן ותשרי רק שיש לנו לדון דילמא הגיע קץ דאחישנה וע"ז שפיר אמרינן אין אליהו בא בערבי שבתות ויו"ט בקץ דאחישנה ודו"ק: ולפי"ז מיושב גם קושי' הב' דשפיר אמרינן התם בער"פ דאין אלי' בא דאע"ג די"ל דילמא בעתו היא דהתם נמי כיון דאכתי בער"פ לא חזינן סימנא מילתא טבא דחירותא ע"כ אין זה בעתו אלא דהו"ל למימר שמא יבא אלי' בקץ דאחישנה וע"ז אמרינן דאין בא בערבי שבתות אבל בקץ דבעתה בא גם בע"ש ויו"ט וזה נכון בס"ד: ועפ"י מה שכתבתי ליישב דברי הגאון בי"מ ז"ל נרא' ג"כ ליישב מש"כ בספר ייט"פ מאמר ד' פרשיות לשקלים אות כ"ט. ג"כ כעין דברי זקינו הגאון בעל י"מ ולכאור' צ"ע הא הלכתא כר"א דבתשרי עתידין להגאל אך לפמ"ש לעיל א"ש דלר"א התחלת גאולה בניסן היא וצריכין לעשות תשובה תחילה וה' יעזרנו עדכש"י אמן: ובמה שכתבתי לעיל ליישב קושי' דלמה אמרי' דילמא יבא ב"ד היום הא לא הוי' ששה חדשים מקודם סימן חירות בעו"ה. וכתבתי דבאחישנה א"צ ששה חדשים מקודם עמש"ל. וכעת נ"ל להוסיף נופך ומוסבר ביותר דלק"מ דנימא דלא לחוש שמא יבא ב"ד כיון דהי' צריך ששה חדשים מקודם להיות זמן חירותינו דהא כ' הטו"א בלאה"נ להקשות. דבכל השנה חוץ מניסן ותשרי אין בו זמן גאולה. ותי' דמ"מ זמן דאחישנ' שייך דהיינו שמא זכו ישראל. וכל שעתא זמנא וכמו דכתיב היום אם בקולו תשמעו. ולפי"ז לא קשה קושי' הנ"ל דשפיר חיישינן שמא הגיע קץ דאחישנ' דעכשיו זכו ישראל לגאול' שלמה. ותו ל"ק מהא דלא הי' זמן חירות בששה חדשים הקודמי'. דז"א דהלא גם עתה אין אנו אומרים שהיא זמן ועת מועד הגאול' דקץ בעתו. אלא שזכו ישראל ואומר הקב"ה אחישנ'. וכיון דבששה חדשים הקודמים שעד עתה לא היו עוד אז בגדר זכו. משו"ה ל"ה זמן חירות. וכבר ידוע דהבחירה ביד האדם ואין הקב"ה בידיעתו מדקדק לבטל הבחיר' (ועיי' בחוה"ל באורך מזה בשער העבוד' ובספר תפוחי זהב מזקני הגאון מוהרצ"ה ז"ל בפרשת בראשית. ובכ"ס או"ח סי' ג"ן), ומשו"ה אין שום ראי' והוכח' מזה שלא הי' זמן החירות בימי' הקודמי' לסתור הספק דאחישנ"ה. אבל להספק דבעת"ה שפיר הדק"ל דהא בעתה שפיר יהי' כפי הסדר דבששה חדשים מקודם יהי' זמן חירות וכדברי הגאון רבי ר' העשיל הנ"ל. ודו"ק. (ועי' בס' תפלה למשה על תהלי' סי' נ"ט. ועי' בחת"ס ח"ו סי' צ"ח וביע"ד ח"ב ד"א) עכ"ד אחי מורי זללה"ה. והאומר דבר בשם אומרו מבי' גאולי. לעולם שנא' ותאמר אסתר למלך בשם מדרכ"י: ח) בתפילת ר"ה. ופתחון פה למיחלים לך. ר"ל אם ח"ו ישראל בתכלי' השפלות אין להם פה להתווכח עם המלעיגי' על ישראל