הין צדק סג

בזה בחודש ניסן בביאו' המאמ' בכפול' ומשם תדרשנו לטובה): ונלענ"ד לקיים דברי הגאון ר"ר העשיל הנ"ל עפ"ד הי"מ דבזה הלכת' כר"א דבתשרי עתידין להגאל אע"ג דבעלמא בכל התורה כולה קיי"ל כר"י לגבי ר"א בהלכתא למשיחא שאני וכמו שכתבתי לעיל. ולפי"ז י"ל דבאמת הני גאוני קמאי ז"ל ודאי פשיטא להו ג"כ דאשתני דינא דהאי פלוגתא דר"א ור"י מבכל התור' כולה וקיימ"ל כר"א לגבי ר"י. ומשו"ה תקנו לומר בכפילא חדא לר"א וחדא לר"י. ומה שתקנו להקדים נוסח המוסכם לדעת ר"י היינו להורות שלא נטעה לומר מדכאן הלכתא כר"א בעלמא נמי קיימ"ל כר"א. לכן תקנו לומר גם הנוסח המוסכם לר"י ולהקדי' אותו הנוסח מפני כבודו דר"י דהלכתא כוותי' בעלמא לגבי ר"א ושוב אנו אומרי' נוסח אחר המוסכם כרבי אליעזר דהלכתא כוותי' בפלוגתא דהכא. וק"ל. וסייעתא מהכא לדברי הי"מ דקיימ"ל כר"א והיינו דבתשרי עתידין להגאל ומניסן יהי' האתחלתא דגאול' וכמו שהי' במצרים דששה חדשים מקודם נעשו בני חורין מהעבוד' וכמבואר בר"ה דף י"א ובתוס' שם. וגם בגאול' העתיד' יהי' כן וכדמשמע מקרא דכימ"י צאת"ך מאר"ץ מצרי"ם וגומר. ולפי"ז יוצא לנו דהא דאמרינן בניסן או בתשרי עתידין להגאל הכוונה על גמר הגאול'. אבל זמן התחלת הגאול' הוא לרבי יהושיע דס"ל (בניסן. גמר הגאולה) בתשר"ו, ולרבי אליעזר דס"ל (בתשרי. גמר הגאול') בניס"ן וז"ב: והנה לכאור' קש' ע"ד הי"מ ז"ל שכתב לפי ההבנ' פשוט' דכיון דבניסן עתידין לגאול ממילא צריכין לעורר בתשוב' באדר. הלא אם בניסן עתידין לגאול ע"כ הי' צריך להיות כבר אתחלתא דגאול' זה ששה חדשי' הקודמי' והאידנא בעו"ה אכתי לא חזינן כהאי סימנא דחירות וע"כ דאין זה הניסן העתידין בו להגאל וכדברי הגאון ר"ר העשיל ז"ל. ואף ר"י אית לי' הא דששה חדשים קודם בטלה העבוד' מאבותינו במצרים וכמ"ש התוס' (ר"ה דף י"א) ד"ה בר"ה וכו'. (יע"ש בח"א מהרש"א ועי' עוד בח"א מהרש"א בדף ט"ז). וכן נלענ"ד לומר דודאי ר"א הוא דסבר בתשרי עתידין להגאל וכצ"ל באמת גם בספר י"מ דקיימ"ל כר"א דבתשרי עתידין להגאל. ומעתה א"ש דלר"א דקיימ"ל הכא כוותי' דבתשרי הוא זמן גמר הגאול'. ונמצא דהתחלת הגאול' זמנו בניסן. משא"כ לר"י. וזש"א הי"מ וא"כ קיימ"ל בתשרי עתידין לגאול. וא"כ ניסן הוא זמן הגאול' עכ"ל. וה"ק דבתשרי עתידין להגאל (והיינו גמר גאול') וממילא לפי"ז בניסן הוא זמן התחלת הגאול'. וכמו שהי' במצרים ששה חדשים מקודם הי' אתחלת' דגאול'. ולכן צריכין לעורר בתשוב' באחד באדר למען נזכה שיהי' באחד בניסן הבע"ל התחלת הגאול' ובתשרי שלאחריו תהי' גמר הגאול'. ומעתה שפיר הו"ל שלשים יום בדקדוק ובר"ח ניסן הוא זמן התחלת הגאול'. וע"כ מאחד באדר דהוא שלשים יום מקודם. משמיעין על השקלים. להיות ראוי לגאולה ומעת' כל דברי חכמים קיימים ומש"ה אמ"ת ותורת"ו אמ"ת. רוח ה' דבר בו. ותה"ל הוא עצה נכונה בכוונת דברי הישמח משה ז"ל זכותו יגן עלינו ויליץ טוב בעדינו. ונזכה לביאת גואל צדק בב"א: ובאלה הדברים נרא' ליישב. קושי' הטו"א בקונט' אבני שהם במ' ר"ה. על מה שכתב לתרץ פלוגתא דר"א ור"י אי בניסן אי בתשרי עתידין להגאל. והקש' הא אין אליהו בא בעיו"ט. ותי' דה"מ כשהיא באחישנ' אבל בעתה בא יבא ברנה אפי' בעיו"ט. שוב הקש' ע"ז חדא מהא דסתמא תני' ומותר בשבתות וימים טובים. ומשמע אפי' ביו"ט דר"ה. וביו"ט דפסח וקש' הא י"ל דלמא בעתו היא לכל מר כדאית לי'. ועוד הקש' בשעהשמ"ט ועי' בספר כ"ס (חאו"ח סו' ג') שנשאל ע"ז ופלא שנא הביאו. שהעיר ע"ז הטו"א ז"ל בעצמו בחלק ההשמטו' שבסוף הספר מגמרא מפורשת (בפסחים דף י"ג) גבי י"ד שח"ל בשבת מבערין את הכל מלפני השבת ושורפין תרומות טמאו' תליות וטהורו' וכו': א"ל לדבריכם אף תליות לא ישרפו שמא יבא אלי' ויטהרם. א"ל כבר מובטח להם לישראל שאין אלי' בא לא בע"ש ולא בעיו"ט. הרי דא"א בשום ענין אפי' בקץ דבעתו שיבא אלי' בע"ש ועיו"ט. דאל"כ קש' שמא בעתו הוא ויבא אלי' בעיו"ט ויטהרם. ונלענ"ד ליישב על