הין צדק סב

להגאל (כר"א) וא"כ ניסן הוא זמן הגאול' עכ"ל והכוונה דלמ"ד בתשרי עתידין להגאל והיינו גאול' דלתתא לפ"ז בניסן היינו הזמן הגאול' דלעילא שאז נכתב ונחתם למעלה אם ישראל זכאין להגאל בתשרי הבע"ל. וע"כ צריכין לעורר בתשוב' אאחד באדר. להיות כי הוא החדש המוקדם שלשים יום לזמן הכתיב' והחתימ' לעילא. ע"ד הגאול' בתשרי הבא' והיינו זמן ב"ד שלשים יום. לעשות תשובה לבטל הקטגורי' והמן דלעילא. וכמ"ש הישמח משה בראשית דבריו שם אבל למ"ד בניסן עתידין להגאל אז הכתיב' והחתימ' לעילא מענין הגאולה הוא בתשרי הקודם ולא בניסן. ודו"ק כי נכון הוא לפענ"ד להעמיד דברי הי"מ ז"ל על מכונו בלי גמגום בס"ד: ועוד נ"ל באופן אחר. דהנה לכאור' עוד יש להרגיש ע"ד ז"ל (לפי המובן הפשוט לכאו') דאיך כתב דמא' באדר משמיעין וכו' מפני שהזמן ב"ד שלשים יום. הלא אם אמרינן כמ"ד בניסן עתידין להגאל. ומבואר בגמ' ר"ה דיליף לי' מדכתב ליל שימורים וגו'. הרי יהי' הגאול' בליל ט"ו בניסן שהוא יו"ט דפסח ולפי"ז השלשים יום קודם המה מט"ו באדר ולא מאחד באדר. (מיהו י"ל עפ"ד הטו"א במס' ר"ה דף י"א דהא דאמרו ר"י ור"א בתשרי או בניסן עתידין להגאל, לאו דוקא ביום טוב דר"ה. או דפסח. כי אז א"א דאין ביאת אליהו בע"ש ולא בעיו"ט. וכדאמרינן דהנודר בנזיר ביום שב"ד בא מותר לשתות יין בשבת ויו"ט. אלא ע"כ דהיינו דנקטו ר"א ור"י בתשרי ובניסן. למימרא דכל החדש בין למר בין למר ראוי לביאת ב"ד יעש"ה (וכ"מ לשון הר"ן ז"ל בדרשותיו דרוש ח' יעש"ה ודו"ק. אך מ"ש בספר יד שאול ביו"ד סי' רצ"ו ח"נן ד'. משמע דדווקא ביו"ט דפסח היא זמן הגאול' לר"י והיינו ליל שימורים יעש"ה) והנה מעיקרא סבר הטו"א למימר לחלק בין קץ דאחושנ' דאז און אליהו בא בעיו"ט. אבל קץ דבעיתה. לא יאחר מועד ואפי' בעיו"ט נמי בא אליהו יעש"ה (יהנה כ"ז שייך לפי דבריו ז"ל דמה"ט אסור בשתיי' יין בשבת ויו"ט דחייש לקץ דאחישנה יעש"ה). אבל לפי דעת הכו"פ (ביו"ד בכללי הס"ס) דביאת אלי' הי' רק בקץ דבעתו אבל באחישנה לא צריך לביאת אליהו מקודם. ובספר י"מ ז"ל פרשת בא (בפסוק והיו לכם למשמרת) פי' ג"כ קרא דהנה אנכי שולח דייקא לכם וגו' דה"ד בקץ דבעתו יעש"ה, ולפי"ז נמצא ע"כ צ"ל דהא דמותר בשתיי' יין בשבת ויו"ט משום דהחששא הוא רק לקץ דבעתו וצריכי' לביאת אלי'. ומותר בשבת ויו"ט דאין אלי' בא בעשויו"ט אפי' בקץ דבעתו. וע"כ דהא דאיפלגו ר"א ור"י אי בתשרי אי בניסן היינו בכל החדש ניסן או תשרי. וממילא משנכנס הר"ח ניסן הי' זמן הגאול' וצדקו דברי הושמח משה דשפיר הו"ל אחד באדר שלשים יום קודם זמן שראוי להיות בו הגאול'. ודו"ק. ולפי"ז נסתרו דברינו באופן א' דהרי זמן החתימ' דלעילא הוא ביו"ט דפסח. וכמש"כ הי"מ שם בביאור הגמ' רגל שבו ר"ה לרגלים. ולא הו"ל מא' באדר שלשים יום קודם. ועדיין צ"ע להעמיד הדברי' על מכונם לכן נלענ"ד לתרץ באופן אחר): ונלענ"ד כוונה נכונ' בדברי הגאון בעל י"מ ז"ל. בהקדם מש"כ הגאון מ"ו חיד"א ז"ל בספר הנחמד דבש לפי (בסופו בקונטרס על ההגד' של פסח.) והביא שם דבר נחמד בשם הגאון ר"ר העשיל ז"ל. שאמר לפרש הא דאמרי רבנן בכפיל"א. השתא הכא לשנה הבא' בארעא דישראל. השתא עבדי לשנה הבא' בני חורין. דהכונ' דבתחיל' קאמר שם ר"י דבניסן עתידין להגאל והיא גאול' שלימ'. ולר"א דבתשרי עתידין להגאל. ובודאי יהי' כבמצרים דששה חדשים קודם הי' בטלים מעבודתם. וה"נ לר"א לא אפשר הגאול' בתשרי שנה זו דא"כ עתה הי' צריך להיות אתחלתא דגאול' להיות בטלים ולא חזינן כהאי סימנא לז"א השתא הכא עבדי לשנה הבא' בנ"י חורי"ן דיתחיל הגאול' מניסן שנהי' בטלים מהעבוד'. והיינו רק האתחלתא דגאול' ובתשרי תהי' הגאול' במילוא' ובטוב' ומשו"ה אמר לשנה הבא' בני חורין שתתבטל העבוד' בניסן הבא' ותהי' הגאול' בתשרי ע"כ תוכן דבריו ודפח"ח יעש"ה. והנה הגאון בדבש לפי ז"ל העיר עליו וכתב שלא הונח לומר דמספקא הלכתא כמאן. דנוסח זה נתייסד ונתפשט מגאוני קמאי (והובא ברמב"ם ז"ל בנוסח ההגד') ותו דאמרינן בעלמא דאין הלכה כרבי אליעזר יעש"ה. (וע' מה שכתבנו