הין צדק סא

נאמר בכל הספרים דכל כללי הלכו' אינם אלא בדינים הנהוגים בינינו אבל לא בדיני שמים. א"כ לפי"ז נ"ל ברור דהלא יצא ב"ק ואמר מה לכם אצל ר"א שהלכ' כמותו בכל מקום. רק שעמד ר"י על. רגליו ואמר לא בשמים הוא כבר ניתנה התורה לנו. א"כ זה דוקא בדינין והלכות הניתני' לנו, אבל לא בדיני שמים. ובודאי קיימ"ל כב"ק. וז"ב לענ"ד. וא"כ קיימ"ל בניסן עתידין לגאול. וא"כ ניסן הוא זמן הגאול' וכו'. וידוע דזמן ב"ד למ"ד יום. וא"כ א"ש הא דסיים היינו דתנן בא' באדר משמיעין על השקלים. והבן. עכ"ל הקדוש ודפח"ח. והביא בספר ייט"פ (ח"ב בסופו) בשם הרב המאה"ג מו"ה משה נ"י. שהקש' דזה פלא. דנהפוך הוא דר"א ס"ל בתשרי עתידין להגאל. ור"י ס"ל בניסן עתידין להגאל כמבואר בר"ה (דף י"א) א"כ זמן הגאול' בתשרי ולא בניסן לפ"ד הישמח משה יעש"ה והוא פליא' נשגבה ע"ד הגאון בעל י"מ ז"ל. דאין לומר שנפל טעות הדפוס בסי"מ. וצ"ל דקיימ"ל כר"א דבתשרי עתידין להגאל. דלפ"ז לא אתי שפיר הא דפי' בגמ' דמגיל' הנ"ל. וצע"ג. ומצו' ליישב דבריו הקדושים: ונלענ"ד ליישב דברי חכמים. והוא דע"כ ודאי ר"א הוא דסבר בתשרי עתידין להגאל כמבואר בגמ' ר"ה שם וכצ"ל באמת גם בסי"מ דקיימ"ל כר"א דבתשרי עתידין להגאל (וא"א לדפוס בלא טעות) ודבריו הקדושים טובים ונכוחים. וד"ת עניים במקום זה ועשירים במקום אחר. כמש"כ התוס' (בכריתות דף י"ד) ודבריו שבכאן מותאמים יחד כאחד עם דבריו הקדושים בסי"מ פרשת בא. יעש"ה מ"ש לפרש ג"כ ע"ד המליצ' מתני' (דריש מס' ר"ה) דתנן התם באחד בניסן ר"ה לרגלים ומפרש הגמ' אמ"ר חסדא רגל שבו ר"ה לרגלים ונפ"מ לבל תאחר עש"ה. וכ' הי"מ וז"ל, נ"ל ע"ד המליצ' כי נחלקו ר"א ור"י. ח"א בניסן נגאלו ובתשרי עתידין לגאול. וח"א בניסן נגאלו ובניסן עתידין לגאול. והנה מסורת בכל פלוגתא דאו"א דא"ח. ונ"ל דבאחד מהן בניסן או בתשרי יכתב ויחתם שיהי' הגאול' בשני וא"כ לעילא הוי הגאול' בזמן החתימ'. ולתתא בזמן שיצא לפועל. א"כ למ"ד בתשרי עתידין להגאל יכתב ויחתם בניסן. וענין רב היא הכתיב' והחתימ'. והנה שם רגלים הוא למה שאמרו שעולין לרגל לראי' בעזרה וכו'. בזמן שבהמ"ק קיים. וא"כ רגל שבו דהיינו פסח ר"ה לרגלים ר"ל שבו נכתב ונחתם אם יהי' רגלים דהיינו שיבנה בהמ"ק ויעלו ברגל. למאי נפ"מ. ר"ל מהו זה הנפ"מ שהתנא אשמעינן זה. ואמר לבל תאחר. שאנחנו נרא' שלא יאחר הגאולה. ועכ"פ יכתב ויחתם בפסח זה כי בידינו הוא. עכ"ל קדשו שם. והנה מה שכתב כי בידינו הוא הכוונה מובנ' דהיינו ע"י תשוב' ועזיבת החטא. (ור"א היא דס"ל אין ישראל נגאלין אלא בתשוב'. כמבואר בירושלמי פ"ק דתענית פלוגתא דר"א ור"י בזה. והובא בס' י"מ פ' במדבר ועי' ביפה מראה על הירושלמי פ"ק דתענית עש"ה) ולכאור' יקש' על הדברי' האלה דלמה לי' לאוקמי'. מתני' כר"א דבתשרי עתידין להגאל. ובעלמא אין הלכ' כר"א ובפשוט י"ל דלרב חסדא לטעמי' קמפרש דאיהו מוקמי נמי לסיפא דמתני' דהתם כר"א. כמבואר בגמ' (ר"ה דף ח' ע"א) באבע"א ע"ש. אך לשינוי' קמא דבגמ' שם א"צ לאוקמי' מתני' אליבי' דר"ח כר"א עש"ה. לכן נ"ל דדבריו הקדושים בנויים לפי מה שהעלה בפ' תשא דבפלוגתא זו דר"א ור"י קימ"ל הלכת' כר"א דבתשרי עתידין להגאל. דבד"ש ליתנהו להני כללי דהלכתא דידן. וקימ"ל כב"ק בזה דהלכתא כר"א. ולפי"ז בניסן הוא הכתיב' והחתימ' בענין זה אם להגאל בתשרי והיינו ענין ר"ה לרגלים וכמש"ל. ולפי"ז לעילא הוי הגאול' בזמן החתימ' דהיינו ניסן לר"א. אבל לר"י הוי לעילא זמן הכו"ח בתשרי ובניסן הגאול' בפועל לתתא כמש"כ הי"מ ז"ל. ומעתה צדקו דבריו ז"ל שבפ' תשא דבאמת ה"ק דקימ"ל כר"א דבתשרי עתידין להגאל והיינו הגאול' דלתתא אבל החתימ' על הגאול' היא בניסן (דאיהו הר"ה לרגלים שבו נכתב ונחתם.) וזש"א הי"מ ז"ל בזה"ל, ואם כן קיי"ל בניסן עתידין להגאל, וא"כ ניסן הוא זמן הגאול' עכ"ל. (לפי ההבנה הפשוט' לפי הנדפס בספר) ופלא על הכפל לשונו שאמר א"כ קיי"ל בניסן עתידין להגאל. ושוב מיד חזר ואמר עוד הטעם. א"כ ניסן הוא זמן הגאולה (והדבר פלא בשנותו את הדבר פעמי' דהיינו הך דקאמר מעיקרא) אך כצ"ל וא"כ קיי"ל בתשרי עתידין