הין צדק נט

במשפט ובצדק מדה כנגד מדה. והרשעים הללו לא דרשו שכוונת החוקי' הוא משום רחמיך רבים ה'. ולכן אין רוצי' לקיים החוקי' ולכן רחוק מרשעי' ישועה והבן: העולה לנו מזה שכוונת הקב"ה הי' במצות היום בשופר לזכותינו שיעלה זכרונינו לפניו לטובה. וע"י השופר כמאמר הש"ס בהרחבת דיבורינו יען שאנו מקיימי' המצוה עפ"י החוק והשכל מנגדו. שהוא מורה על חיבת המצו' והמקום ב"ה לכן עולה זכרונינו לפניו לטוב' והזדונותינו נעשו עי"ז זכיות. ועונות הראשונות לא יזכרו ולא יפקדו. וכדרך שאמרתי לפרש בע"ה אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך למעני דייקא דהיינו אם תעש' תשוב' מאהב' אז הפשעי' שהם הזדונות נחשבים כאלו עשית מצוה וזכיות שהיא למענ"י (לשם יחוד קוב"ה) וחטאתיך לא אזכור רצונו דאז גם חטאתי"ך שהם השגגות לא אזכור כ"א הפשעי' אין נחשבי' לזדון כלל אלא כאלו עשית אותם למעני ולשמו כמצות וזכיות שנעשו' לשם הי"ת. ואלו עשית תשוב' מירא' הי' עכ"פ זדונות כשגגות. אבל השתא הכי אף חטאתי"ך שוגג לא אזכור. וכבר אמרנו בסמוך אשר הרשע שישן בשינת אולתו לא דרש בהחוקו' שהם לטובותינו ולזכותינו לעולם ואינו מתעורר בקול שופר ולא יעלה לזכרון בהיכל ה': ומעתה בני זאת תורת המסור' זכרון תרועה שמורה להעלות זכרונינו לטובה ובמה בשופר כמאמר הש"ס ולהחשב הזדונות כזכיות וזה אין זכרון לראשוני'. ע"ד אל תזכר לנו עונות ראשוני' ר"ל שהשופר פועל שהראשונות לא תזכרנה עוד. ואין נשאר אפי' רשימה של חטא שוגג. וזכרון תרועה פועל אין זכרון לראשוני' שלא יזכר דייקא כלל כי אם הי' נשאר חטא של שוגג אחר מחיקה של הזדון הי' עכ"פ בכלל זכירה אבל מאחר שעולה הזכרון של תרועה אז אין זכרון דייקא לראשונים כלל. ואח"ז אמר אין זכרון לחכם עם הכסיל דהיינו הזכרון לטובה פועל לחכם המבין ולהדורש לקיים החוקי' שהיא לטובתינו. אבל לא להכסיל הישן בשינת האולת וכהטעם הרמב"ם למצות השופר לעורר הנרדמי'. משינת האולת להם אין הזכרון עולה יפה ולזה אמר אין זכרון לחכם עם הכסיל ואתי שפיר בסייעתא דשמי'. וה' יחדש עלינו שנה טובה ומתוקה. ויעלה זכרונינו לפניו לטובה (וסוף המסו' יובן עפ"י תשו' כת"ס תשובה ק"ד בסופו. והבן כי גז"נ ועיין.) ובא לציון גואל בב"א: ג) אמ"ר כרוספדאי אמ"ר יוחנן. שלשה ספרי' נפתחו' בר"ה. אחד של רשעי' גמורי' ואחד של צדיקי' גמורי'. ואחד של בינוני'. של צדיקי' גמורי' נכתבי' ונתתמי' לאלתר לחיים. רשעי' גמורי'. נכתבי' ונחתמי' לאלתר למיתה. בינונים תלויין ועומדי' מר"ה עד יוה"כ. זכו נכתבו' לחיים לא זכו נכתבי' למיתה עכ"ל. הש"ס (ר"ה דף ט"ז ע"ב). ושמעתי מקשים דלמ"ל ג' ספרי'. לא ליתקנו אלא שני ספרי' לצדיקי' ולרשעי'. כיון דבינונים תלויים ועומדי' עד יוה"כ לא צריכי ספר. אלא דאם זכו יכתבו בספרן של צדיקי'. ואי לא זכו יכתבו בספרן של רשעי'. ונבס"ד דלא קשה דבינוני' כיון דהו"ל מחצה זכיות ומחצה עבירות צריכי ספר מיוחד. דאם זכו נעשה מהעבירות זדונות שגגות. ולא עוד אלא דאם יעשו תשוב' מאהב' נעשי' זכיות. ואם יכתבו בספרן של צדיקי' גמורי' אז יפסידו הזכיות שהי' נעשי' ע"י תשוב' מאהב' על הזדונות. לכך צריכי שלשה ספרי'. אחד לבינונים דיש להם חשבון לעונות. כפי' הרה"ק מבארדיטשוב. עוי"ל. דבמקום שבעלי תשובה עומדי' אין צדיקי' גמורי' יכולי' לעמוד ע"כ אין מהראוי שיכתבו בספר אחד. ואילולא דמסתפינא. הייתי אימר דבינונים נכתבים ביוה"כ. אבל גמר חתימתם לא הוי עד רגל האחרון של החג. בין לטובה הן בקדושיו לא יאמין. ולהיפוך ממתינין לו עד הרגל האחרון של החג. דיקא נמי דלא נקט הש"ס גבי בינונים לשון נחתמין רק נכתבין לבד. משא"כ צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים כה יזכנו השי"ת: ד) בש"ע (אורח חיים סי' תקפ"ב) קיימ"ל דבעשי"ת אומר המלך הקדוש. המלך המשפט. ואם טעה או מסופק חוזר לראש. הנה י"ל דטעם הדבר לפי דעיקר התפלה שבר"ה צריך להיות בכוונה ואז יעלו עמו כל התפילות של כל השנה ואז יתקן מה שפגם בנפ"ש רו"ח ונשמ"ה