הין צדק נח

אשר רצה לזכותינו ביום המשפט. נתן לנו בכוונה מצות שופר שהיא חק בלי טעם. דבר בעתו מה טוב כדי לחיותינו כהיום הזה. ביום המשפט ע"צ המשפט והדין. מדה כנגד מדה. יען שאנו מקיימי' היום המצוה בלי טעם. א"כ בא לנו במדה שאדם מודד לזכותינו בלי טעם ולדעתי זה יש להעמיס בדברי הש"ס (שם ט"ז:) לעיל מזה המאמר שהתחלנו דאמרינן שם אמר הקב"ה אמרו לפני מלכיות וכו' זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה. ובמה בשופר עכ"ל. דהיינו בשופר דייקא שאנו מקיימי' בלי טעם עי"ז יתעלה זכרונינו לפני הקב"ה לטובה מול המסטינים. וכפי' הטור שופ"ר אין שטן ואין פגע רע ר"ת. שופ"ר. (עי' טו"ז סי' תקפ"ה בסופו) ומעתה יובן בטיב טעם מאמר שהתחלנו. אמר רב יצחק למה תוקעין. והמקשן ג"כ הבין דרב יצחק רצה לומר או לשאול טעם התקיעה. אך המקשן תפס באמצע דבריו למה תוקעין שאלת. רחמנ"א דייקא לפי שהקב"ה רצה לזכותינו ביום המשפט אמר תקעו בלי טעם דייקא. שיהי' בדרך חוק כדי לזכותינו מדה כנגד מדה בלי טעם רק בדרך חוק. ואדרבה זהו הטעם של התקיעה שלא נדע הטעם ונקיים בדרך חוק כדי לזכותינו ג"כ ע"ד חוק. ובכונה העלים הקב"ה הטעם התקיעה כדי לזכותינו ביום התקיעה. ודבר בעתו מה טוב. ולדעתי הוא פירוש יקר בדברי הש"ס בעזה"י. ואח"כ רצה לומר או לשאול. באמת הטעם התקיעה יפה אמרת. שאדרבה זהו הטעם כדי שישאר בגדר חוק. אלא למה מריעין ורוצה לומר או לידע הטעם על תרועה. וגם בזה תפסו המקשן באמצע דבריו רחמנ"א דייקא אמר זכרון תרועה. כמו שאמרנו דע"י תרועה שאנו תוקעין בלי טעם יעלה לנו לזכרון לטובה. וגם זהו חוק. וביותר מצות חוקים שאנו מקיימים מסתתמים ביותר דברי המשטינים, אחר זה אמר למה תוקעין ומריעין וכו' כדי לערבב השטן. ופירש"י כוונתו לדעתי עד"ז. כי בזה שאנו מקיימים המצות חוקיים בלי טעם שכלוי. מזה מורה האהבה וחיבה למקום כי אין דומה אם האדם מקיים המצוה לפי שיודע הטעם ושכלו מורה ונוטה אותו לזה. שמזה אינו ניכר חיבת המקום כי י"ל שנעשה המצוה לפי ששכלו גוזר לעשותו יען שהוא יודע ערכה וטעמה לא כן אם האדם עושה המצו' עפ"י חוק ואינו יודע שום טעם וערך להמצוה ואעפי"כ זהיר ומהיר לעשותו מזה ניכר שהיא מחבב המצוה מהמצווה אותו לעשותה ובפרט אם עושה אותה החוקיי פעמיים ושלש ואינו מהרהר אחרי' מה טעם ומה המצו' הזאת. בודאי יותר ויותר ניכר אהבת המקום וחביבות' של המצוה ועי"ז מסתתמי' דברי המסטין. והס קטיגור וקח סניגור מקומ"ו. דייקא. (הלשון הזה נזכר בפייט ליל יום כפור. ולדעתי כוונתו כמש"כ) דהיינו הקטיגורי' נעשה סנגורי'. והזדונות נעשין לו זכיות וכמו שפי' בזה ההפלאה הקדוש דעי"ז ירא מלהסטין כי ביותר שיזכור עוונות ישראל יתרבו הזכיות והשטן עומד על ימינו דייקא לשטנו כי נעשה ע"י קטגורו זכיות שהיא לימין האדם לזכותו וכ"ז הוא משום שאנו מקיימים המצות חוקיים כמו שופר וכדומ'. ובפרט שאנו תוקעין בין בישיב' בין בעמיד' מזה מורה חיבת המצו' והמקום ב"ה. ומסתתמין דבריו. ולדעתי זה כוונת הטור ברומזו שופ"ר. אין "שטן "ואין "פגע "רע. שהקש' הטו"ז היכא רמיזא ועיי"ש תי'. ולפי הסברתינו יבוא על נכון בטיב טעם תי' הטו"ז והבן: ובזה אמרתי להוסיף נופך על מה שפירשו המפורשים (בתהלים קי"ט) רחוק מרשעים ישועה כי חוקיך לא דרשו. שפי' בפשיטות יען שמצות תשובה הוא חוק שיועיל למי שמרד במלכו והם לא דרשו החוקים. לכן רחוק מהם הישועה והבן. ועד"ז לדברינו יובן ביותר גם סמיכות הפסוק שלאחריו. רחמיך רבים ה' כמשפטיך חיינו כי לפי דברינו נמצא דע"י שאנו מקיימי' החוקי' גם אנו נושטה בלי טעם. וזהו המשפט צדק של הקב"ה מדה כנגד מדה. וזה הטעם הדרש של שופר ג"כ שנתן לנו הקב"ה ברוב רחמיו ביום המשפט. דבר בעתו מה טוב. לחיותינו כנגד המסטינים עפ"י המשפט מכ"מ. א"כ זהו כוונת הכתוב רחוק מרשעי' ישועה כי חוקיך לא דרשו. דייקא ומבאר הפסוק שלאחריו מה הי' להם לדרוש בהחוקי'. רחמיך רבים. ר"ל שהי' להם לדרוש הטעם משום רחמיך רבים ה'. שהקב"ה ברוב רחמיו במשפט נתן לנו חוקי' כמשפטיך דייקא. חיינו לחיותינו ע"י החוקי'