הין צדק נז

הנוסח ועקידת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור דהנה רש"י ז"ל בפ' וישלח בפסוק ולא יכלה ארץ מגוריהם לשאת אותם מ"א. וילך לו אל ארץ מפני יעקב אחיו מפני שטר חוב של גזירת כי גר יהיה זרעך. המוטל על זרעו של יצחק. אמר אלך לו מכאן אין לו חלק לא במתנה שנתנה לו הארץ הזאת. ולא בפרעון השטר עיי"ש. והנה ידוע דגלות המר הזה שאנו היום ג"כ מוכים ונמרטים בו הכל הוא בשביל תשלום פרעון השט"ח של גר יהי' זרעך ד' מאות שנה שיצאו ממצרים קודם הזמן וכיון שעשו פרק עול גלות וגירות בפרעון השטר חוב ממילא לא נקרא זרעו של יצחק כי כתיב ידוע תדע כי ג"ר יהי' זרע"ך דייקא (ועיין בס' עמודי' שבעה שהאריך בזה.) ולזה אנו אומרים ועקידת יצחק לזרע"ו היו"ם. ר"ל לאותן שהם זרעו גם היום הזה בגלותינו. בכלל גר יהי' זרעך. וממילא אין בכלל זה רק בני ישראל ברחמים תזכור שיהי' הזכירה לטובה לנו בחסד וברחמי' הנה כי כן היתה לבאר היטב דברי המסורה זכרון תרועה. י"ל מזה שאנו תוקעי' ומריעי' אתיא זכירה להזכיר לפניו עקידת יצחק לטובה לזרעו. אבל אעפי"כ אין זכרון לראשוני' (בני עשו שנקרא ראשון. כמש"כ במד"ר בזכות ולקחתם לכם ביום הראשון אני נפרע לכם מן הראשון שנאמר ויצא הראשון אדמוני א"כ בניו נקראים "ראשונים") כי להם הזכירה לרעה ולשטנה. כי לא אבו בדרכיו הלוך דרכי אבות העולם (כמש"כ בכתב סופר) ועוד אין זכרון לחכם עם הכסיל (ר"ל חכם זה יעקב ע"ד עקבם ומרמה חכמה של תורה) עם הכסיל הוא עשו הרשע שלא רצה להזכר ולהפקד בפרעון השט"ח של גר יהי' זרעך. אשר ע"כ אנו מבקשי' ומתפללו' ומצלאים האידנא ג"כ ועקידת יצחק לזרעו היום. ברחמי' תזכור. ויה"ר שנזכה לשנה טובה. ולכתיבה וחתימה טובה. בבני חיי ומזוני רויחא ונגאל גאולת עולם בב"א: דרוש לראש השנה תרל"ז לפ"ק. מאבא מארי הרב מוהר"ר משה ישעיה זצללה"ה ב) זאת תורת המסורה. זכרו"ן ג'. זכרו"ן תרועה. ואידך אין זכרו"ן לראשונים. ואידך אין זכרו"ן לחכם עם הכסיל. ונראה בעזה"י לבאר מאמחז"ל (ר"ה ט"ז ע"א) אמר רב יצחק למה תוקעין בר"ה. למה תוקעין רחמנא אמר תקעו. אלא למה מריעין. רחמנא אמר זכרון תרועה. אלא וכו'. כדי לערבב השטן. ופירש"י שלא יסטין כשישמע ישראל מחבבין את המצות מסתתמין דבריו עכ"ל. הנה מאמר הזה משולל הבנה. בשאלת רב יצחק למה תוקעין שנראה שרצה לשאול או לומר טעם לתקיעת שופר. והמקשן תפס אותו באמצע דבריו למה תוקעין רחמנא אמר תקעו. הלא ר"י ג"כ ידע ממצות התורה שתוקעין אך הטעם רצה לדרוש ולידע וגם הסוף המאמר כדי לערבב צריך ביאור. ומרש"י ז"ל נראה שרצה להטעים. אך גם פירש"י צריך תבלין. מפני מה מורה מצות תקיעת שופר שישראל מחבבין את המצות, ונלענ"ד לבאר עפי"מ שהובא בס' בני יששכר (מאמר ג' יום תרועה דרוש ב') בשם כבוד דודו זקינו מוהר"ר משולם זיסא מהאנופאליא זי"ע. לבאר הפסוק תקעו בחדש שופר וגומר. כי חוק לישראל אשר מזה נראה שאומר טעם לשופר כי חוק הוא וכו'. ואינו מובן ואמר הרה"ק ז"ל כי כשהשי"ת רואה כביכול טענת המקטריגים נצבים כחומה מול עם בני ישראל. עבור רוב העבירות מכל השנה. והשי"ת ברוב רחמיו רוצה לזכות את בניו. והנה השי"ת נקרא מלך, ומלך במשפט יעמיד ארץ. ואיך שייך ויתר שלא כנגד המשפט והדין. ושואלים המקטריגי' מה טעם יש בדבר לזכות את ישראל. כיון שאין זכות בידם ח"ו. ע"ז משיב הקב"ה שבדין ובמשפט בא להם לזכותם אף בלי טעם. כיון שגם הם מקיימים המצות שהם חוקים בלי טעם ומשפט צדק שלי מדה כנגד מדה (במדה שאדם מודד מודדין לו סוטה ח') וזש"א תקעו בחדש שופר כי חוק לישראל הוא בלי טעם (הג"ה. ועי"ז משפ"ט לאלקי יעקב) ועי"ז נעשה משפט צדק לזכותם בלי טעם. מדה כנגד מדה עיי"ש היטב מה שהאריך בזה לבאר הפייט (באין מליץ יושר מול מגיד פשע תגד ליעקב דבר חוק ומשפט וצדקינו במשפט המלך המשפט. האוחז ביד מדת משפט.) כי דבריו מאוד נעמו ושפתים יישק. העולה לנו מזה שהשי"ת ברוב רחמיו