הין צדק נו

וזכרתי וגומר. ואפי"ה לא נאמר זכירה ביצחק. משמע לפי תי' של רש"י דתמיד נראה אפרו של יצחק צבור על המזבח אף בזמן החורבן. אסר ע"כ נלפענ"ד עפי"מ שאמרתי לתרץ דברי הטור (או"ח סי' תקפ"ה) אהא דאמר ר"י שנה שאין תוקעין בתחילתה מריעין לה בסופה וכו'. רמז לדבר אין "שטן "ואין "פגע "רע ר"ת. שופ"ר. פי' כשיש שופר אין שטן ואין פגע רע. והקשה הטו"ז ע"ז דהיכא רמיזא. אין שטן. אדרבה משמע להיפוך ח"ו. ע"ש. אמנם נבס"ד. עפי"ד הכתב סופר (דף רפ"ג) וז"ל המג"א נתלבט בגירס' התפילה שלפנינו ועקדת יצחק לזרעו תזכור. דמשמע דקאי על יצחק וא"כ עשו בכלל. וכבר הלכו בזה נמישות. ונ"ל לקיים הגי' ישנה. עפ"ד השל"ה שפי' וזכרתי את בריתי יעקב וגו' לרעה שיזכור הקב"ה שיש לנו אבות כאלו שמסרו נפשם על קדושת שמו יתברך. ואיך אנו בניהם מקלקלי' מעשינו כ"כ עי' בו. ולכאורה צ"ב איך אנו מזכירין בשופר עקידת יצחק הלא אדרבה לגריעותא הוא לנו שיש לנו אב שעקד עצמו ומסר נפשו לפני הקב"ה ומעשינו מקולקלי' אלא דבר"ה שהכל חוזרין בתשובה ומתחרטין על חטאי' ונותן על לבו להטיב דרכיו אז יש זכות לנו שיקבל ה' תשובתינו בזכות יצחק שעקד עצמו לפניו ומעתה א"ש דהלא כל באי עולם נידונין ביום הזה ולכן אנו אומרי' עקידת יצחק לזרע"ו תזכור ועשו באמת בכלל. ולנו שאנו חוזרין בתשובה הזכרה זאת טובה היא. ולעשו גריעותא הוא וכהנ"ל. כנ"ל נכון. ואמרתי זה לפני אאמו"ר מאוה"ג (החת"ס) זצ"ל וקלסוהו זי"ע. עכ"ל: ומעתה דעת לנבון נקל להבין דברי הטור שכ' שופ"ר נוטריקון. "שטן "ואין "פגע "רע. כי יען דבאמת לעשו ובניו הוי הזכרה דעקידת יצחק אבינו לשטן לו. וא"ש הרמז שטן ואין פגע רע. ולא קשי'. הא לן. והא להו. לבני עשו אתיא זכירה דשופר לעקידת יצחק אבינו לשטן ולקטגורי' לאו"ה שאין הולכין בדרכי האבות. והא לן בני אברהם יצחק ויעקב אין פגע רע. יען שאנחנו ע"י שאנו תוקעי' בשופר של איל שצועק ואומר עורו ישינים משינתכם. הקיצו מתרדמתכם כמבואר ברמב"ם ז"ל. ואנו נותני' לב לאבינו שבשמי' להתחרט על מעשינו בתשובה שלמה וחרטה דמעיקרא. מעלה עלינו הקב"ה כאילו עקדנו עצמינו לפניו. נמצא עי"ז אנו הולכים ממש בדרכי אבותינו אי"ו זכותם יגן עלינו ועכ"י. ועי"ז אתי' זכירה דיצחק לטובה אות לפנינו. משא"כ לאותו זרע שאין הולכי' בדרכי אבות נהפוך הוא אותו זכירה לשטן וקטרוג ובזה יש לפרש הפסוק. עלה אלקי"ם מדת הדין וקטרוג בתרוע"ה. שע"י הזכירה אתי' שטנה וקטרוג לאו"ה. אבל הו"י' מדת הרחמים לישראל ע"י קול שופר ר"ל ע"י קול היוצא מנוטריקון של שופ"ר שטן ואין פגע רע. מזה נתעורר שטנה וקטגורי' לאו"ה גם זכירה וסנגורי' שלא ישלוט בנו שום פגע רע ח"ו לישראל ורק אך טוב לישראל: ובזה יתבאר היטב מאמר ר"י שם אלא למה תוקעין ומריעין וכו'. עדי לערבב השטן ופירש"י ז"ל. שלא יסטין כשישמע ישראל מחבבין את המצות מסתתמין דבריו. עכ"ל כי באמת ע"י השופר מתחיל השטן להשטין ע"י הזכירה דעקידת יצחק. ותיכף יחילו דבריו על ראש או"ה שלא אבו הלוך בדרכי אבותיהם. אבל כשמוע קול שופר שתוקעין בר"ה הישראל, כשישמע ישראל מחבבין את המצות ע"י שופר של איל שנצטוו לתקוע מיד מסתתמין דבריו. והס קטיגור ונעשה סניגור מקומו כי הקטוגוריא והסניגוריא אזלין כחדא. ובחדא מחתא מחתינהו. וזה ענין ערבוב השטן שני הפכים בנושא אחד. רק הא לן. והא להו. כנ"ל: ועפי"ז ממילא מיושב קושית החות יאיר דבאמת אפרו של יצחק נראה לפניו צבור ועומד ואין צריך זכירה לעקידת יצחק אבל כדי שלא יהי' ח"ו זכירה לרעה כנ"ל. ע"כ צריך למעשינו אתערותא דלתתא להיות לנו הזכירה ע"י השופר של איל. משום דאמר הקב"ה תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור "לכם" ולא לנכרים עקידת יצחק בן אברהם דייקא שהלך ג"כ בדרכי אביו אברהם. ומעלה אני עליכם כאלו עקדתם עצמכם לפני והלכתם ממש בדרכי אבותיכם אברהם ויצחק עוקד ונעקד וילכו שניהם יחדיו: ובכן נבא לבאר המסורה שהצגנו פתח דברינו ולזה נקדים עוד תירץ אחר שאמרתי ליישב