הין צדק נג

בכסף. שטר וביאה אבל בלא קידושין אסור ליקח שום אשה וח"ו הפוגם עצמו בביאת פנוי' עי' תיקונו בתיקוני תשובה אות יוד ע"ש והנה תשוב' תפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה והוא. צום. קול. ממון. כנודע אשר חשבונם עולה כמנין. ת"ח וז"ש מוטב לאדם להלך בדרך הישר ליקח אשה כדת משה וישראל ע"י כסף. שטר. ביאה. שהוא מרומז באחורי. אר"י אחר אותיות אר"י בש"כ ביאה. שטר. כסף. דאז ולא אחורי אשה ר"ל לא תצטרך למה שרמזו אותיות אחורי אשה תב"ו. שבגימ' ת"ח כמנין צום קול ממון: דרוש לסליחות הנה בכל הסדרים ופרשיות שלפנינו, הכתוב עומד ומזהיר על עבודה זרה. וחכמז"ל תיקנו לנו לקרות הפרשיות הללו לעת צאת השנה ובודאי יש טעם בדבר. וסוד ה' ליראיו. ולבי אומר לי. עפ"י מאחז"ל (שבת דף ק"ה) אומנתו של יצה"ר היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך. עד שאומר לו לך עבוד ע"ז והנה הרוצ' להתחיל בתשובה צריך להתחיל מקצה האחרון. וחוזר לראש עד שיתקן מקצה אל הקצה. ע"כ צריך הכתוב להזהיר מראש על עבודה זרה. גם למה שכתוב (בס' לקוטי צבי. בהתעוררות של קודם תק"ש.) מהבעש"ט איך שהבעש"ט המליץ טוב בעד אחבנ"י לומר לפני המלך המשפט הנה רבש"ע כתבת בתורתיך. וכי ומוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו גר ותושב וחי עמך. פירש"י. ואיזהו תושב כל שקבל עליו שלא לעבוד ע"ז. ואוכל נבילות. עכ"ל הרי דאף שאוכל נבילות עדיין. מיד שקבל עליו שלא לעבוד ע"ז צוית בתורה והחזקת בו. וחי עמך. והרי גלוי לפני כסא כבודך שאף הקלי' שבישראל אפ"ה ע"ז לא יעבודו עוד והחיוב לקיים בהם והחזקת בו וחי עמך. דברי פח"ח. וטעמו כצפיחית בדבש. זי"ע ועכ"י. ע"כ תקנו לקרות הפרשיות המזהירים שלא לעבוד ע"ז והכופר בע"ז כאלו מודה בכהת"ו כולה: ובזה יש להבין טעם לשבח שתקנו לנו הקדמוני' להשכים לסליחות בימי אלול. לעמוד ולבקש על נפשינו. ולכל הדעות בין אם משכימי' שבוע שלפני ר"ה. או שבוע שחל בו ר"ה. אין מתחילין רק מיום א' באשמורת הבוקר. ולענ"ד י"ל טעם נכון. דהנה לכאורה באיזה פנים אנו יכולין לעמוד ולבקש מלפני מלך ממ"ה. וכל איש מישראל יודע מך ערכו. ורשעו נגד פניו. אמנם כבר אמחז"ל כל השומר שבת כהלכתו אפי' עובד ע"ז כדור אנוש מוחלין לו. וראשית התשובה הוא צריך להיות על הרהורי ע"ז. והרהור מדותיו ית"ש ע"כ באנו לבקש בתחילה במוצאי שבת. דעי"ז אנו מגלים דעתינו שמודים במעשה בראשית וכופרים בע"ז. והכופר בע"ז כמודה בכהת"ו כולה. ובשכר זאת ראוי להטות אוזן ולשמוע תפילתינו ברחמים. ובזה יש לפרש הפזמון של יום ראשון לסליחות במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה. (ר"ל בזכות שאנו קיימין בו. במוצאי מנוחת שבת קודש קדמנוך תחילה לבקש רחמים בעדינו ע"כ גם אתה) הט אזנך ממרום יושב. תהלה. לשמוע אל הרנה ואל התפלה. ולשון במוצא"ו מנוחה לשון רבים. י"ל דלאו כל אנפין שוין. יש מקדימין ויש מאחרין ומוסיפין מחול על הקודש. ולפי המקום: ועד"ז. י"ל הרמז בפרשת נצבים. בפסוק פן יש בכם "שורש "פורה "ראש "ולענה בר"ת נרמז שופ"ר. דהנה כתיב בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה' וכמ"ש בטעם תקיעת שופר כענין חידוש המלוכה ביום שנמשך דהיום הרת עולם ונעשה מלך העולם דאין מלך בלא עם. נמצא דע"י שופר אנו ממליכים שמו ית"ש על כל העולם כולו וממילא הוא דנעקר ע"ז המכונה שרש פורה ראש ולענה. ע"כ נרמז בר"ת שהתיקון לזה הוא תקיעת שופ"ר. ובזה יובן הטעם דבשבת אין תוקעין דשבת גופי' אות על המלוכה של הקב"ה וכמו שאנו אומרים ישמחו במלכות"ך שומרי שבת: בסליחות השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם. אמרינ"ו האזינה ה' בונ"ה הגיגינ"ו יהיו לרצון אמר"י פינ"ו וגומר נבמ"ד דהנה במד"ר איכה. אמרה כנס"י לפני הקב"ה רבש"ע שלך היא השיבנו. פירוש בידך הוא ובך תולה לקבל ולהשיב אותנו, אמר להם שלכם הוא. פי' הדבר תולה בכם שנאמר (זכרי' ב') שובו אלי ואשובה אליכם נאם ה' וכולי עיי"ש אי לזאת תקנו לנו הקדמוני' להסמיך