הין צדק נא

הנה כי כן יבורך גבר ירא ה' אדונינו הקיסר יר"ה. אשר עשה ועושה חסד לאלפים. אין מן הצורך להתעוררות להתפלל בשלומו ולברך אותו. כי החיוב עצמיתיות מצד עצמו של המתפלל והמברך. כי בטובתו לו טוב מעצמו. ע"כ אמר התנא. רבי חנינא סגן הכהנים. הו"י מתפלל מעצמך בלי שום התעוררות בשלומה של מלכות. שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו. וחוץ מהטעם מורא מלכות וחיוב הנימוסיית בכבודו. הדרך הזה מתבקש ומתחייב כל שכלי האנושיות לקיים כמאמרו הו"י מתפלל בשלומה של מלכות. ובכן נאמר מי שבירך להקיסר יר"ה. הנותן תשועה למלכים וגו' היא יעזור ויגן ויושיע וכו'. בימיו ובימינו יושעו יהודה וישראל ישכון לבטח ובלצגב"ב. ונאמר אמן: לחמשה עשר באב אחז"ל. (תענית דף ל' ע"ב) אמר רשב"ג לא היו ימים טובי' לישראל כחמשה עשר באב וכיוה"כ. בשלמא יוה"כ משום דאית בי' סליח' ומחילה. יום שניתנו בו לוחות האחרונות. אלא ט"ו באב מאי היא. אמר רב יהודה אמר שמואל יום שהותרו שבטים לבא זה בזה. מאי דרוש זה הדבר אשר צוה הי לבנות צלפחד וגו'. דרך זה לא יהא נוהג אלא בדור זה. אמר"י אר"נ יום שהותר שבט בנימין לבא בקהל וכו'. ובתוס' ד"ה יום שהותרו השבטים לבא זה בזה. כתבו. פירוש דהיינו י"ט. רבים ראו כן תמהו. מאי בעו בזה (ועי' במראה הפנים על הירושלמי מה שכתב בזה. וע' בני"ש בחדש תמוז אב). והנלפע"ד פירוש לפירושם דהכי קאמרי. דהנראה מהמקשה בש"ס בשלמא יום הכיפורים משום דאית ביה סליחה ומחילה לא יש עוד יום טוב כמותו. דיפה שעה אחת בתשובה ומעשי' טובים בעוה"ז מכל חיי העוה"ב. אלא ט"ו מאי היא. דמשמע לי' להמקשה דט"ו באב. דומיא דיוה"כ. והרי אין דבר טוב כיום סליחה ומחילה. תינח יוה"כ דעיצומו של יום גרמא. יום שניתנו בי לוחות האחרונות ובו ביום נאמר ויאמר ה' סלחתי כדבריך. והזמן גרמא. כמש"כ והימי' האלה נזכרים ונעשי' בכל דו"ד. דבו ביום תמיד מתעורר זמן סליחה ומחילה. משא"כ בשאר ימים. עז"א ר"י אמר שמואל יום שהותרו שבטי' לבא זב"ז. והוי ג"כ יום סליחה ומחילה. כי ג' מוחלין להן עונותי' וא' חתן ביום חופתו. וכתבו התוס' שפיר דהיינו י"ט. רצונם דהיינו הך דאידך. דומיא דיוה"כ דהוי יו"ט של סליחה ומחילה. ה"נ ט"ו באב הו"ל ג"כ יום סליחה ומחילה. ע"י חיתונים ונשואי שבטי'. וכן אמר ר"י אמר ר' נחמן יום שהותרו שבט בנימין לבא בקהל וכו'. ומזה נשתרבב שנעשה ימים טובי' לענין זה כמבואר במתניתין. שבהן בנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמי'. ומה היו אומרות. בחור שא עיניך וראה מה אתה בורר לך וכו'. וכה"א וכו' ביום חתונתו זה מתן תורה דהיינו יוה"כ שבו ניתנו הלוחות אחרונות. אלמא דיום חיתון ויוה"כ כהדדי נינהו. דהיינו יו"ט: שמעתי מח"ג הרב מהר"ם מרגליות טובה מאטוניא שליט"א ששמע בשם גדול אחד. הטעם שאנו מברכים איש את רעהו. מיום חמשה עשר באב בברכת כוח"ט דחשבון של חמש"ה עש"ר בא"ב עולה בגימטריא כחשבון הזה של כתיב"ה וחתימ"ה טוב"ה שמועה טובה תדשן עצם: קומי רוני בלילה לראש אשמורות. נעימות זמירות סדורות ושומורות. מימי בחירות. זירוז מיד ולדורות. חתום בראשי החרמים שם המחבר מנחם מענדל בר משה ישעיה. מי חכם וישמר לעמוד על המשמר, אם ד' לא ישמר שוא שקד שומר [מי חכם] נחלת ד' בנים עוסקים בשירים ורננים בתפלה ותחנונים לסלוח עוונים נמי חכם חמלה וחנינה גילה ורננה, דעה חכמה ובינה לאבן מאסו הבונים היתה לראש פנה [מי חכם] מה יתן ומה יוסף, לשון רמיה ואוהב כסף, ודלא מוסיף האיך זכרו יסוף [מי חכם]