הין צדק נ

מחסדי ה' כי לא תמו. כי מדרך הטוב להטיב. לרעים ולטובים. וזה שאמר ואם בגבורות ר"ל אם מתנהג בעולמו בהתגברות על יצרו וטבעו להיות מטיב לכל בין ראוי בין אינו ראוי אז נותנים לו שמונים שנה. ובזה יתואר הכתוב צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה שתולים בבית ה' בחצרות אלקינו יפריחו כמש"כ בס' בינה לעתים יפריחו בפועל יוצא לאחרים. אזי עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו כדי להגיד גם לאחרי' כי ישר ה' צורי ולא עולתה בו. (ואח"כ מצאתי גם בס' כת"ס שפירש כן): ומעתה נחזור על הראשונות שהתחלנו לבאר כוונת דוד המלך ע"ה. אבא בגבורו"ת רצונו בזה. לימי גבורות שהם שמוני' שנה אשר לזה לאו כל אדם זוכה אלא מי שניתן לו מתנת עוז בגבורה. אבל עוד כוונה עמוקה בזה. רצונו לומר. אם זכיתי לבי לבא לבחינת גבורו"ת. להתגבר על הטבע ולעשות הטוב בעיני אלקי' ואדם בין לראוי ובין לאינו ראוי. מדרך הטוב להטיב. ולזה תבין גם מה שמזכיר בכאן השם אדני אלקי' וגם הוי'. בניקוד אלקי'. כי רש"י ז"ל כ' בפרשתא דיומא פ' ואתחנן. אדני אלקי"ם, רחום בדין. וע' במפורשי' בזה. דהנה משה רבינו עליו השלום בהתחננו לה' רצונו הי' להזכיר לפעול בתפילתו במתנת חנם אף אם אינו ראוי לכך. כמבואר במאמרי חז"ל ע"ש. ע"כ הזכיר בתפילתו להשם שמרחם אף למי שנתנן בדין על שאינו ראוי לכך. ע"כ אמר דוד המלך עליו השלום זכותו יגן עלינו. אבא בגבורות שאגיע לבחינת התעצמות להתאזר בגבורה להטיב לרעי' ולטובי'. ועי"ז אזכה לימי הגבורות שמוני' שנה. הוי' אלקים ר"ל מדה כנגד מדה להיות רחום בדין גם למי שאינו ראוי אז אזכיר צדקתך לבדך. כי אותן השנים הנוספין על השבעים הם ממתנת חנם כמרגלא בפומי' דכל הזקנים. א"כ אזכיר צדקתך לבדך שכל אותן השנים הם מחסד וצדקה אשר עשית עמדי. ולכאורה קשה כנ"ל דעל מה יעשה ה' לי כ"ז. למה שכתב הרמב"ם אשרי למי שחתמו ימיו מהרה. עז"א אלקי' למדתני מנעורי ועד הנה אגיד נפלאתיך לאחרים. ע"כ וגם עד זקנה ושיבה אלקי' אל תעזבינו. עד אגיד זרועך לדור. לכל יבא גבורותיך. ר"ל כמו שאתה נאזר בגבורה להשפיע טובות ולהיות רחום בדין. אף למי שאינו ראוי ממנו ילמדו וכן יעשו. מה הוא רחום בדין. אף אתם רחום בדין להתנהג בחסד ורחמו' לפנים משורת הדין: כן אנחנו עם ה' אלה פה היום. נוכל להעיד כל זאת במלכינו החסיד אדונינו הקיסר פראנץ יאזעף הראשון. אשר עשה חסד לאלפים ועובר מל מדותיו להיות רחום בדין, על כן זכה וזיכה את הרבים אשר ממנו ניקח לעבוד את ה' ליקח מוסר השכל למי שברך ה' חילו להיות נאזר בגבורה ולהיות טוב ומטיב לכל בין אם ראוי בין אינו ראוי: ונסיים במאמר חכמז"ל. אשר לשונם לשון חכמי' מרפא (אבות פ"ג מ"ב) רבי חנינא סגן הההנים אומר הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה אית את רעהו חיים בלעו. ויש לדקדק בלשון הו"י מתפלל בשלומה. והכי הו"ל למימר התפלל בשלומה ש"מ. כמו שאמר ירמיה' הנביא (קפי' כ"ט ז') ודרשו את שלום העיר אשר הגלותי אתכם שמה והתפלל"ו בעדה אל ה' כי בשלומה יהי' לשם שלום. וכן עזרא הסופר (קפי' ו'. י'.) ומצליין לחיי מלכא ובנוהו וגו': ונראה בסיד עפי"מ שביארתי הכוונה במאחז"ל (אבות פ"א) אנטיגנוס איש סוכו קיבל משמעון הצדיק. הוא הי' אומר אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס. אלא הוו העבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס. ולכאורה ילד"ק דהכי הול"ל אל תעבוד"ו את הרב. ע"מ לקבל פרס. גם כפולו למ"ל. כי מכלל לאו אתה שומע הן. אמנם הדבר נכון. דהכי קאמר שמא יאמר האדם הנה חכמינו צוו שלא נעבוד ע"מ לק"פ ע"כ אעשה כן גם אני שלא ע"מ לק"פ. הנה זה דבר המסור ללבו של אדם. כי אם לא יעשה רק מהצווי חכמים. אין זה העבודה בשלימות. ע"כ אמר בלשון אל תהי"ו (מחמת צווי חכמי') כעבדי' המשמשים את הרב ע"מ לק"פ. אלא הו"ו מעצמיכ"ם ומדעתכם. כעבדים המשמשי' אה"ר שלא ע"מ לק"פ ולא מחמת התעוררות מצות חכמים ז"ל: