הין צדק מח

הסליחות. ולזה רמז התנא בלשון המשנה שב"ת "שחל "ת"ב "בתוכו. שהוא השבוע הנקראת באמת שב"ת. וכמו שהשבת מביא ברכה לעולם דכל ברכאין דלעילא ותתא ביומא שביעאה תליין כמו כן עי"ז נזכה להברכה הרמוז בר"ת של "כל "רודפי' "השיגוה "בין "המצרים. כמבואר לעיל, ובזה יש לפרש הפסוק (תלים ק"ג) כרחם אב על בני' רצונו לומר כמו הרחמנות של חדש אב על בני'. ריחם ה' על יראיו. כי הוא ידע יצרנו זכור כי עפר אנחנו: מגילת איכה לת"ב איכה" ישבה" בדד" העיר". ס"ת הדר"ה ע"ד ויצא מן בת ציון כל הדרה. פנה זיוה פנה הודה פנה הדר"ה: "היתה "כאלמנה "רבתי "בגוים ר"ת ברכ"ה ע"ד שכתב רש"י ז"ל היתה כאלמנה ולא אלמנה ממש. אלא כאשה שהלך בעלה למדינת הים ודעתו לחזור אצלה וזה רמז בס"ת כאלמנה" רבתי" בגוים" ס"ת הים כנ"ל. שרתי במדינו"ת רמז לאשה שהלך בעלה למדינת הים שיחזור אצלה: כל "רודפיה "השיגוה "בין "המצרים. ר"ת הברכ"ם כבר כתוב לעיל במאמר לבין המצרים. וי"ל עוד ע"ד מה דקיימ"ל בש"ע יו"ד דאם קטע רישא דחד מנהון נח רוגזי' של הדורס ועי' (סי' נ"ז סעי' י') לענין החתולים שעולים על כלוב מלא עופות. ומכניסי' ידיהם מבפנים ודורסים. אע"ג דקטעי' לרישא דחד מינייהו. לא נח רוגזי' משו"ה דמתוך שהם בורחים. אף הוא כועס עליהם עכ"ל המחבר. וכתב בטו"ז (ס"ק י"ז) דכיון שהוא יכול לדרוס כרצונו אמרינן דכי קטע רישי' דחד מנהון נח רוגזי', וזש"ה כל רודפי' השיגוה בין המצרים. ומי"ז נח רוגזו' דרודפו' וזהו הברכ"ה: ב) גדע בחרי אף כל קרן "ישראל". י"ל דהנה השם ישראל הוא ע"ד ל"י רא"ש ואם תסיר כל קרן ישראל דהיינו יו"ד מצד זה למ"ד מצד זה נשאר רא"ש. וז"ש גדע בחרי אף כל קרן ישראל. ותו לא הוו בחי' לי ראש כי כל המצר לישראל שמסיר האותיות ל"י נעשה הוא רא"ש כמ"ש היו צרי' לראש (גיטין צ"ו ע"ב ע"ש): ג) השביעני במרורים הרוני לענה. במד"ר השביעני במרורי"ם זה יו"ט הראשון של פסח דכתיב בו על מצות ומרורי"ם יאכלוהו. הרוני לענה מה שהשבעיני בלי. יו"ט הראשון של פסח הרוני בליל ת"ב לענה. הוי ליל יו"ט הראשון של פסח. היא ליל תשעה באב. ע"כ. אפשר דהנה ביציאת מצרים הי' בחי' ולא יכלו להתמהמה ע"כ יצאו בחפזון קודם תשלום ד' מאות שנה. ולזה אנו צריכין להשלים העבדות בגליות השתא הכא. וזה הרמז מצו"ת ומרורי"ם יחד כי לא הי' חירות עולם ואכתי עבדי אחשורש אנן. ע"כ אמר השביעני במרורים ליל הראשון של פסח בזמן חירות משום דהרוני לענה בליל תשעה באב. והא בהא תליא. ולזה רומז מצ"ה ומרור: נשא לבבינו אל כפים אל אל בשמים. יתבאר בחודש אדר במגילת אסתר: ה) השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם. בחלומי אדבר בו. על משכבי בלילות הי' לפני דרוש ובתוך הדברים עולה בזכרוני. מה שאמרתי לפרש ענין הויכוח שבין ישראל לאביהם שבשמים דהנה במד"ר איכה איתא בזה"ל אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע שלך היא השיבנו. אמר להם שלכם היא שנאמר (זכרי' ב'). שובו אלי ואשובה אליכם נאום ה'. אמרה לפניו רבש"ע שלך היא שנאמר (תלים פ"ה) שובנו אלקי ישענו, לכך נאמר השיבנו ה' אליך. ונשובה חדש ימינו כקדם. כאדם הראשון וכו' עכ"ל. ואמרתי דהשי"ת הו' מתכוין לטובתינו בזה. שאמר שובו אלי ואשובה אליכם נאום הוי' רחמים. כי הקב"ה הבטיח לישראל לגואלם שאם לא יעשו תשובה ח"ו מעמוד עליהם מלך כהמן ויעשו תשובה בעל כרחם. ע"כ אמר בבקשה מכם שובו אלי מקודם שלא אצטרך להעמיד לכם מלך כהמן, ואח"כ אשובה אליכם. וברחמים גדולים אקבצך נאום הוי' אבל ישראל אמרו להשי"ת רבש"ע השיבנו הוי' אליך מקודם. ואח"כ ונשובה מאהבה